תפילתו הארוכה של דניאל נחלקת לשלושה חלקים שבכל אחד מהם מוזכר השורש שמ"ע. נראה שלא בכדי משתמש דניאל דווקא בשורש זה בתפילתו.
תפילתו של דניאל היא אחת מהתפילות הארוכות ביותר במקרא. נראה כי ניתן לחלק את התפילה שלפנינו לשלושה חלקים:
בחלק הראשון (ד-יא) מדגיש דניאל את חטא העם ומתוודה באופן כללי על המרידה בה'. בחלק השני (יב-יד) דניאל שם את הפוקוס על העונש שקיבל העם: "וַיָּקֶם אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלֵינוּ" (יב). אמנם דניאל גם בחלק הזה (ולמעשה בכל התפילה) מזכיר את החטאים אך הם לא הדגש בפסקה הזו בניגוד לראשונה. בחלק השלישי של התפילה (טו-יט) שפותח במילה "ועתה" דניאל מתרכז בבקשה לה'. דניאל מתחנן בפני ה' שיביא את הישועה לעם ישראל: "וְעַתָּה שְׁמַע אֱ-לֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי" (יז). הדגש העיקרי בתפילה הוא שה' ישמע לתפילתו.
השורש שמ"ע מוזכר בתפילה שבע פעמים. חלוקת המופעים של הפועל פזורה בצורה מעניינת בתפילה: שלוש פעמים בתחילת התפילה, שלוש פעמים בסופה ופעם אחת באמצעה. נראה כי דניאל משתמש בפועל שמ"ע כדי לבטא את בקשתו בתפילה. בחלק הראשון המתאר את חטאי העם יש שימוש בפועל שלוש פעמים כדי לומר שעם ישראל לא שמע לה' ("וְלֹא שָׁמַעְנוּ אֶל-עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים"; ו, " וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהֵינוּ"; י, "לְבִלְתִּי שְׁמוֹעַ בְּקֹלֶךָ"; יא) כנגד שלושת המופעים האלה נוכל למצוא שלושה מופעים בחלק השלישי של התפילה בו דניאל מבקש מה' שישמע לתפילתו ("וְעַתָּה שְׁמַע אֱ-לֹהֵינוּ"; יז, "הַטֵּה אֱ-לֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע"; יח, "אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה"; יט).
השימוש בשורש שמ"ע כדי לבטא את חוסר השמיעה של עם ישראל והעונש שיגיע בעקבותיו מוכר מאוד מספר ירמיהו, כך למשל: "שָׁבוּ עַל עֲוֺנֹת אֲבוֹתָם הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר מֵאֲנוּ לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרַי וְהֵמָּה הָלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעׇבְדָם הֵפֵרוּ בֵית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי מֵבִיא אֲלֵיהֶם רָעָה אֲשֶׁר לֹא יוּכְלוּ לָצֵאת מִמֶּנָּה וְזָעֲקוּ אֵלַי וְלֹא אֶשְׁמַע אֲלֵיהֶם" (ירמיה י"א, י-יא). כזכור דניאל מכיר היטב את ספר ירמיהו כפי שעולה מתחילת הפרק: "מִסְפַּר הַשָּׁנִים אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל-יִרְמְיָה הַנָּבִיא לְמַלֹּאות לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלִַם שִׁבְעִים שָׁנָה" (ב). כאן דניאל עושה שימוש בשורש שמ"ע בשני ניגודים כפי שעושה ירמיהו, אך לצורך הפוך בדיוק. ירמיהו אומר: עם ישראל לא שומע לה', ולכן ה' לא ישמע לעם, אך דניאל מביע מסר הפוך בתכלית: אמנם עם ישראל לא שמע אליך, אך אתה כעת, שמע בקולם!