שתי מצוות יסודיות מעמידות את השבת: 'זכור' ו'שמור'. מצוות 'שמור' עניינה להימנע מכל מלאכה, שבכל ששת ימי המעשה מוטל על האדם לדאוג לצרכיו וליישובו של עולם, וביום השבת נצטווינו לשבות מכל מלאכה. ועל ידי כך נוצר חלל פנוי בנפש, ואותו נצטווינו למלא בתוכן החיובי של מצוות 'זכור', שעניינה לזכור את קדושת השבת ולהתקשר אל יסודות האמונה.
מצוות "שמור את יום השבת" (דברים ה', יב) ומצוות "זכור את יום השבת" (שמות כ', ט) קשורות זו בזו עד שבשורשן הן מתאחדות, ורק בירידתן לעולם נתפצלו לשתי מצוות שמשלימות זו את זו.
מצוות 'זכור' היא מצוות 'עשה', ושורשה במידת החסד והאהבה.
לעומת זאת מצוות 'שמור' היא מצוות 'לא תעשה' ששורשה במידת הדין, המציבה לאדם גבולות כדי שיסור מן הרע.
מצוות 'זכור' קשורה יותר לבריאת העולם ושבת בראשית, שנאמר: "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ... כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ..." (שמות כ, ז-יא),
ומצוות 'שמור' קשורה יותר ליציאת מצרים, שנאמר: "שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ... כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ ה'..." (דברים ה', יב-טו).
העיקרון הרוחני העליון כבר היה מונח בתחילה, מבריאת העולם, אולם רק לאחר שעם ישראל עבר את כור הברזל של שעבוד מצרים, יכול היה להבין עד כמה נורא השעבוד לחומר, ועד כמה נחוץ לחדול מכל מלאכה כדי לקלוט את הרעיון הרוחני.
שתי המצוות, 'זכור' ו'שמור', רמוזות במילה 'שבת' - המשמעות הפשוטה - שביתה ממלאכה - זה עניין 'שמור'. והמשמעות הפנימית - לשון תשובה, שבשבת אנו שבים אל יסודות האמונה, וזה עניין 'זכור'.
נערך ע"י צוות אתר התנך ומאור הורוביץ מישיבת הר ברכה