שלמות המראה

שני דברים לא יכולים בעלי מום לעשות – להקריב קרבן, ולהפוך למגישים קבועים בטלוויזיה.
הלב נחמץ: מילא להגיש בטלוויזיה, אבל להגיש לקב"ה?

באגדת היפה והחיה החמיץ נסיך יפה תואר פנים למכשפה מכוערת ורבת כוח, והיא העניקה לו את הכיעור שלה, כדי שיראה איך מרגישים בצד הלא מוצלח של החיים. הכיעור, הדיכאון, הפכו את החיה למפלצת רשעית, רק מבט עיניה של נערה טובה הצליח לחשוף את הלב הטהור והשבור המסתתר תחת מסכת הכיעור ההיא. האמנם מה שיכולה לעשות נערה פשוטה אחת, לא יכול לאפשר הקב"ה בכבודו ובעצמו? והלא "רחמנא ליבא בעי" – ה' מבקש את הלב, ואין כמו לבו השבור של בעל המום, מדוע מבקש ה' במקדשו גם את שלמות ההופעה והמראה?

מבט חטוף על ציורים בספרי ילדים, או בסרטי הנפשה (אנימציה), מראה כי הללו נענים למה שנראה כצורך של הילד בעולם שבו אין פער בין פנים לחוץ, עולם שבו הטובים הם יפים, והרעים מכוערים להפליא. אמנם יש פגם בחלוקה קבועה זו, מאחר שהיא מקבעת סטיגמות בעייתיות. עם זה, בשורשה היא מונעת מצורך ראשוני בהרמוניה. אגדת שבעת הקבצנים של ר' נחמן מברסלב וסרטיו של צ'רלי צ'פלין, שייכים לעולם הפיכחון של המבוגרים: בסיפורים אלה, דווקא בעל המראה העקמומי עשוי להתגלות כישר והגון יותר מרבים אחרים.

מה שעובד בסיפורים חסידיים ובקולנוע רציני, לא מתאים לעולם של ייצוגיות וטקסים, עולם של כבוד והדר, שבו למראה מוקפד, בריא ומושלם יש חשיבות עליונה. אני מניחה שהדבר לא צריך להפתיע אותנו. הדוכסית קייט מידלטון יוצאת לבושה היטב ומאופרת שעות ספורות אחרי שילדה תינוקת-נסיכה, לא בגלל פחד הפפרצ'י, אלא משום כבוד בית המלוכה. בית המלוכה הבריטי הוא מוסד שהופעה ראויה ומראה תקין מכבדים אותו, ממש כפי שמראם ולבושם המוקפד של הכוהנים ושל המקריבים, מכבדים את בית ה'.

עם זה, כדאי להיזכר במחאתם של הנביאים נגד טקסיות ההקרבה החיצונית הזו, באותן תקופות שבהן היא השתלטה על המהות, ולהרהר שמא אי הנחת של לומדים בני זמננו באשר לפסילת ההקרבה של בעלי המומים, היא המשכה של מחאה זו ממש.

עוד באותו עניין קראו בפוסט מאת הרב פרופ' יהודה ברנדס 'גינוני מלכות לכהנים - אז והיום'

וכן בפוסט מאת הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) 'השלמות כתנאי להשראת שכינה'

באדיבות אתר 929