שלישייה של עבודה זרה

פרקנו מכיל שלוש פרשיות הלכתיות הקשורות זו לזו, והקשר של כולן לאיסור עבודה זרה גלוי לעין: עונשו של נביא שקר המדיח לעבוד עבודה זרה, עונשו של מסית הדיוט המבקש להדיח לעבודה זרה ועונשה של עיר שהודחה לעבודה זרה. עם זאת אין כאן איסור מפורש על עבודה זרה כשלעצמה. מדוע?

לאיסור עבודה זרה עצמו הקדיש משה רבנו מאמץ רטורי-חינוכי ניכר בנאומיו הראשונים. מכאן ואילך מניח משה שאיסור עבודה זרה כבר הופנם על ידי שומעי נאומיו, ועתה ניתן לצוותם על פרטי המצוות. מצוות מפורטות אחדות אמנם מסתעפות מאיסור עבודה זרה, אך הדרישות במצוות אלו מופנות למי שעבודת ה' וההימנעות מעבודה זרה מבוססות כראוי בתודעתו ובאורחות חייו. על אדם כזה, או על העם כולו המצוי במצב כזה, ניתן להטיל דרישות ברמה גבוהה יותר מאיסור עבודה זרה כשלעצמו: ענישה ללא פשרות של מסיתים ומדיחים למיניהם ושל עובדי עבודה זרה.

נראה שהעיקרון הקובע את סדר הפרשיות הוא: הקושי הנפשי בעשיית הדין בעבריינים הנידונים בשלוש פרשיות אלו.

הקושי בהריגת אדם המתיימר להיות נביא ושהצליח בעשיית אות או מופת - מובן. אולם, קושי זה אינו עומד בפני היחיד השומע את דברי הנביא - שהרי היחיד הזה אינו יושב בדינו של הנביא, אף בפני בית הדין אין קושי זה משמעותי, שהרי השופטים יודעים כי איש זה אינו נביא אמת. ובכל זאת יש כאן קושי מסוים, הבא לידי ביטוי בפנייה: "לא תשמע אל דברי הנביא ההוא..." (ד).

הקושי בהריגת המסית גדול לאין שיעור, שהרי הוא צריך להתגבר על רגשי הקרבה והרעות. לפיכך פונה אליו התורה בפנייה נמרצת לכבוש את רגשותיו הטבעיים, לגלות את דבר ההסתה ולהיות שותף בפועל בהריגת המסית.

הקושי הגדול מכולם נמצא בדין עיר הנידחת. קושי זה עומד הן בפני בית הדין והן בפני עם ישראל כולו, שנתבע לבצע ניתוח מכאיב בגופו שלו ולכרות מעצמו אבר. השמדת עיר ישראלית והפיכתה לתל עולם היא מן הקשיים הגדולים ביותר שיכולים לעמוד בפני דור מן הדורות.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון