שלח את עמי

בסוף פרק ה' פונה משה אל הקב"ה וזועק: "למה הרעתה לעם הזה? למה זה שלחתני?" (ה', כב) הלוא ביכולתך להושיע ברב או במעט. מדוע אם כן נדרשת שליחות דיפלומטית על מנת להוציא את ישראל ממצרים? "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה" (שם, כג) האם לא חבל על הזמן המתבזבז במגעים מתרפסים בין נציגו של הא-ל לבין שליט האימפריה המצרית, זמן שבו ממשיכים בני ישראל לסבול תחת עול השעבוד, ונאקתם בוקעת שחקים? משה מבקש גאולה מידית, ישירה, שלא מתוך הסכמתו של פרעה.

על כך משיבו הקב"ה בעומק הדברים: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי" (ישעיהו נ"ה, ח). האבות לא הקשו כשהתגלו סתירות תהומיות בין הבטחותיי להם לבין המציאות - "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל ש-די ושמי ה' לא נודעתי להם" (ו', ג). אברהם ויעקב נאלצו לרדת מארצם המובטחת, כל חיי יצחק היו מריבות עם הרועים, ואף על פי כן לא הרהרו אחר מידותיי.
"כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם" (ישעיהו נ"ה, ט)- המהלך הא-לוהי אינו רוצה ביציאת מצרים שאין דעת האומות נוחה הימנה. מהלך היסטורי שכזה צריך להתבצע על פי הרצון הא-לוהי דווקא מתוך הסכמה והתערבות פעילה של אומות העולם בו.

פרעה מתבקש, כמייצג האימפריה המצרית, "שלח את עמי" (ז', טז). דרישה זו אינה כתרגומם של אומות העולם "let my people go" - 'הנח לעמי לצאת'; פרעה נדרש כאן להתערב ולהוציא את ישראל ממצרים באופן פעיל. לכן פונה ה' אל משה במילים "והוצאתי", "והצלתי" וכו' (ו', ו), אך מימושן של לשונות הגאולה נעשה באמצעות "דבר אל פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישראל מארצו" (שם, יא).

איננו מבינים את הנהגתו של הקב"ה, אך יש לעתים שהוא חושף בפנינו את רצונו בדרכים שונות. יציאת מצרים היא מודל לאירוע הפוקד את עם ישראל, אך הדיו והשפעתו מוקרנים על אומות העולם. לכן אין מספיקה יציאה ניסית, והקב"ה שולח את משה לבקש מאת פרעה "שלח את עמי ויעבדוני" (ז', טז). פרעה נדרש להוציא את ישראל כשליחו של ה' בתהליך הגאולה.

נערך ע"י צוות אתר התנך 

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון