שלושה מתחים

נחלק את הפרק לחמישה חלקים. ניתן להבחין במסגרת לפרק - בתחילת הפרק המוֹרֶה אומר: "בֵֵּּן חָכָם מוּסַר אָב וְלֵץ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה" (א) ובסוף הפרק שוב חוזר המורה לדבר על המוסר שצריך הבן ללמוד: "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ, שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר" (כד) וכך גם בסוף הפרק הוא מזכיר את הרווח שבלקיחת המוסר: "צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר" (כה) כמו בתחילת הפרק שם נאמר: "מִפְּרִי פִי אִישׁ יֹאכַל טוֹב וְנֶפֶשׁ בֹּגְדִים חָמָס" (ב).

בפרק עצמו יש עיסוק בשלושה מתחים: בין החכם והכסיל, בין הצדיק והרשע ובין העני והעשיר. הפרק מסודר בצורה של שלושה בתים כשבכל בית חוזרים אותם הנושאים (ג-ד; יג-טז; יט-כ – עוסקים בחכם ובכסיל; ה-ו; ט; יז; כא-כב – עוסקים בצדיק וברשע; ופסוקים ז-ח; יח; כג – עוסקים בעני ובעשיר).*

העיסוק בשלושת הנושאים מבהיר היטב את דרכו של המורה בספר משלי: החכם הוא צדיק ועשיר והכסיל הוא רשע ועני. בפרקנו אמנם אין המורה אומר זאת בצורה גלויה אך במקומות אחרים הוא מבהיר את הקשר הזה בצורה גלויה, למשל: "פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם. הֵן צַדִּיק בָּאָרֶץ יְשֻׁלָּם אַף כִּי-רָשָׁע וְחוֹטֵא" (י"א, ל-לא).
_______

*לא הכללתי את פסוקים י-יב, וייתכן שהם לא עוסקים באחד מהמתחים האלה אלא הם משפטים "אובייקטיבים" שלא עוסקים באנשים אלא בערכי הרשעה העושר והחכמה.