איך מודדים ניצחון? האם על ידי השוואה בין הציפיות לפני היציאה לקרב לבין התוצאות? או אולי על פי מצבו הפיסי והנפשי של האויב? דוד המלך במזמור שלפנינו מציע שלושה מדדים אחרים לקביעת הניצחון.
מהו ניצחון? אנו יודעים היטב שבנקודות זמן שונות ובמצבים נפשיים משתנים, תחושת הניצחון עשויה להיות מוגדרת באופן אחר לגמרי.
במישור אחד, ניתן להשוות את הציפיות לפני היציאה לקרב לבין תוצאות המלחמה, ועל-פי השוואה זאת לקבוע את מידת הניצחון. במישור אחר אפשר לנסות ולבדוק את מצבו הפיסי והנפשי של האויב כאמת מידה קובעת. דומני שדוד המלך מוסיף בפרקנו מדדים נוספים לקביעת הניצחון:
1. האם ישנה הזדהות לאומית רחבה עם המנהיג בכל מה שנוגע למלחמה? "לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי, יהודה מחוקקי" (ט). ככל הנראה דוד המלך קובע כאן שלצידו עומדים כל השבטים כמקשה אחת, ובמובן זה מדובר במלחמת ניצחון.
2. האם תבוסת האויב היא מדודה או כוללת וכואבת? "מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי" (י), ביטויי תבוסה ואפילו השפלה המתכתבים כנראה עִם הסבל שנגרם לישראל מאויבים אלה בעבר.
3. מה עומק המודעות לכך שהניצחון הושג בעזרת ה'? דהיינו, ניצחון של ממש הוא רק זה שהאדם מבין עד כמה היה הכל עלול להסתיים אחרת. ניצחוֹן של יהירות וביטחון עצמי מופרז, אינו צפוי להישאר כהישג של קבע. כאשר בעבר הקב"ה זנח אותנו (יב) לא היה לנו סיכוי ממשי. כעת כשהבורא בעזרנו "באלהים נעשה חיִל והוא יבוס צרינו" (יד), הרי הניצחון בידינו. התנאי לכך הוא המודעות: "שוא תשועת אדם" (יג).
אפשר אפוא לקבוע שהניצחון נמדד פחות על-ידי ההשוואה בין מה שציפינו מהמלחמה לבין תוצאותיה בפועל ויותר על-ידי ההשוואה בין היד הקשה שהשם הפגין כלפי עמוֹ בעבר, לבין התשועה הניכּרת עתה.
באדיבות אתר 929