"מַלְוֵה ה' חוֹנֵן דָּל וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ" (משלי י"ט, יז)
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת משפטים סימן טו
"אם כסף תלוה" (שמות כ"ב, כד) -
כך פתח רבי תנחומא: "מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו" (משלי י"ט, יז) - "מלוה ה' חונן דל" כביכול לה' הוא מלוה,
"וגמולו ישלם לו", אמר רבי פנחס הכהן בן חמא אמר ר' ראובן: מהו "וגמולו ישלם לו"? יכול נתן פרוטה לעני הקדוש ברוך הוא משלם לו?
אלא אמר הקדוש ברוך הוא: נפשו של עני היתה מפרכסת לצאת מן הרעב ונתת לו פרנסה והחיית אותו, חייך שאני מחזיר לך נפש תחת נפש,
למחר בנך או בתך באין לידי חולי ולידי מיתה ואזכור אני להם את המצוה שעשית עם העני ומציל אני אותם מן המיתה הוי "וגמולו ישלם לו" שאני משלם לך נפש תחת נפש.
מדרש תנחומא - מדרש אגדה על חמשה חומשי תורה. המדרש החל להתגבש בארץ ישראל במאה החמישית אולם המשיך ונערך עד סוף המאה השביעית. המדרש בנוי מחטיבות של דרשות העוסקות בפסוקים הראשונים של כל סדר מקראי. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)