שכם שוכנת בליבה של הארץ ואף שימשה כתחנה הראשונה של אברהם, יעקב והעם כולו בכניסתם לארץ. אולם הברית שנכרתה בצידה מלמדת גם על האפשרות להפוך את הברכה לקללה.
שכם נמצאת בלב הארץ, עוברת בה פרשת דרכים, ציר האורך שעל גב ההר נחתך בדרך הרוחב העולה מן הירדן דרך נחל תרצה ויורדת בין הגריזים לעיבל אל השפלה. שכם מחלקת את מרכז הארץ והשומרון בין צפון לדרום, אבל משמשת כחוליית חיבור הקושרת בין הנפרדים.
בשכם הייתה תחנתו הראשונה של אברהם בארץ (בראשית י"ב, ו-ז). שכם גם הייתה תחנתו הראשונה של יעקב בחזרתו מחרן, וראשית מעשיו בה הייתה: "ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל" (שם ל"ג, כ). היא הייתה ראשית חלקו על יעקב בארץ שקנה גם בקניין וגם בכיבוש: "שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי" (שם מ"ח, כב). אליה בא עם ישראל עם כניסתו לארץ (יהושע ח', לג על פי הציווי בדברים י"א, כט; כ"ז, ד).
שכם היא עיר של קטבים. קדושתה ראשונית וחופף עליה הוד קדומים. אבל הברית שנכרתה לידה היא בעלת שני פנים: "ונתתה את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל" (דברים י"א, כט), ברכה וקללה. שורש האמונה אבל גם שורש המרי.
בעלי שכם המליכו את אבימלך אך באותה שעה שקיבלו את אבימלך עליהם קילל אותם יותם מראש הר גריזים, ובמקום ברכה הביא על ראשם קללה. הקללה הרודפת אותם מראש הר גריזים היא קללת הברית הקדומה שנכרתה במקום הזה שאת רוב סעיפיה הם חיללו (דב' כ"ז, טו-כח). אבימלך בחר בשכם עירו, אבל חשף את פניה האפלות והפך את ברכתה לקללה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'עוז וענווה – עיונים ביהושע ושופטים', בהוצאת מדרשת הגולן