שיר געגוע לציון

לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב
אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב
אֵיכָה אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וָאֱסָרַי, בְּעוֹד
צִיּוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָב
יֵקַל בְּעֵינַי עֲזֹב כָּל טוּב סְפָרַד, כְּמוֹ
יֵקַר בְּעֵינַי רְאוֹת עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב. 
*
אֱלֹהַי, מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יְדִידוֹת
וְקִרְבָתְךָ בְּמַרְאֶה לֹא בְחִידוֹת
הֱבִיאַנִי חֲלוֹמִי מִקְדְּשֵׁי אֵל...
(ר' יהודה הלוי)

יהודים בכל חלקי תבל שרו שירי געגוע לציון. גדול משוררי ישראל – ר' יהודה הלוי, הוא גם משורר האהבה הגדול לציון. אחד משירי ציון הראשונים שנכתבו אי פעם הוא מזמור פ"ז בספר תהילים. המזמור קשה להבנה וייתכן גם שישנם מספר שיבושים במזמור כפי שהוא לפנינו. ובכל אופן אנו יכולים להציע שתי אפשרויות לפירושו של המזמור.

המזמור פותח באהבת ה' את ציון – "אֹהֵב ה' שַׁעֲרֵי צִיּוֹן מִכֹּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב" (ב), ומסיים בגעגוע של המשורר לציון – "...כָּל מַעְיָנַי בָּךְ" (ז). כל חלומותיו של המתפלל וכל רצונותיו אינם אלא לציון.

(ד) אַזְכִּיר רַהַב וּבָבֶל לְיֹדְעָי הִנֵּה פְלֶשֶׁת וְצֹר עִם-כּוּש [...]
(ו) ה' יִסְפֹּר בִּכְתוֹב עַמִּים זֶה יֻלַּד שָׁם סֶלָה:
(ה) וּלְצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן:

היו מבקרים שטענו שסדר הפסוקים השתבש ויש להקדים את פסוק ו' לה'. ייתכן שאין מדובר בשיבוש, אך לצורך הבנת המזמור יש לקרוא כדרך המבקרים.

שתי אפשרויות יש לפירושם של הפסוקים: אפשרות ראשונה: כל העמים – רהב, בבל וכו', שנולדו בכל מקום, בשעה שבאים לציון מיד מרגישים כאילו נולדו בציון, ושם מקומם. אפשרות שנייה: יהודים שגלו לכל חלקי תבל לרַהַב וּבָבֶל, ונולדו בארצות אלו, בשעה שבאים לציון מיד אינם מרגישים בה זרים, והרי הם כמי שנולדו בה.

אם נפרש שהמזמור מתאר את כל באי עולם, ואם נפרש שהמזמור קורא לישראל שבכל חלקי תבל, כך או כך בשעה שהם באים בשערי ציון מייד לבם מלא שמחה, ושיר חדש יוצא מפיהם – "וְשָׁרִים", ומיד הם פותחים בריקוד – "כְּחֹלְלִים" (ז).

שנזכה כולנו, יהודים וגויים לעמוד בשערי ירושלים בשירה ובריקוד.

באדיבות אתר 929