שירת הניצחון בפרקנו מתמקדת במפלת האויב. חז"ל לימדו אותנו שלאדם מותר לשמוח במפלת האויב משום שכעת עם מפלתו העולם מתוקן יותר, אך המלאכים אינם יכולים לומר שירה משום שממבט גבוה יותר עדיף שכלל לא היו קלקולים.
שירת ניצחון בישראל היא בדרך כלל שירה חיובית המציגה את ישועת ישראל ואת העתיד הגדול שנפתח לפניו. שירת הים ושירת דבורה כללו בתוכן את שני התכנים כאחד. אולם רשימת המלכים בפרקנו הכתובה כשירה פורטת רק את מפלתם של הרשעים ואין בה לא הודיה לקב"ה ולא דבר חיובי על ייעודם של ישראל.
הבלטת מפלת האויב באופן בוטה כל כך צריכה הסבר. הרגישות המוסרית המיוחדת לישראל הביאה בדרך כלל להסתייגות משמחה לאידו של הזולת, ואפילו הוא אויב. הדבר נוסח באופן הלכתי כמחווה של סולידריות כלפי האויב: אין גומרין את ההלל בכל ימי הפסח "לפי שנטבעו המצריים, וכתיב 'בנפול אויבך אל תשמח'" (בית יוסף, אורח חיים סימן ת"צ). כאשר הישועה הלאומית כרוכה בכליונו של האויב גם שמחת ישראל פנימה נפגמת.
כך גם מובא בגמרא בסנהדרין ל"ט עמוד ב: "באותה שעה ביקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה, אמר להן הקב"ה: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני?".
לעומת זאת תיארו חכמים באהדה את מרדכי משפיל את המן עד דכא וממצה את נצחונו עד תום. את שאלתנו שמו חכמים בפיו של גדול שונאי ישראל: "אמר לו המן: והלא כתוב בתורה 'בנפל אויבך על תשמח'? אמר לו: רשע, בישראל כתוב זה אבל באומות העולם 'ואתה על במותימו תדרך'" (פרקי דר"א פרק מ"ט).
לכשנדייק נבין כי אין זו מחלוקת בין המקורות אלא הבחנה בין תפיסתו המוגבלת של האדם לבין תפיסתו של ריבונו של עולם. מבחינת האדם מפלת הרשעים היא תיקון העולם המקולקל, וזכותם ואף חובתם של ישראל, כמי שנעשה להם נס, להכיר בניסם ולהודות עליו. אולם שמחת המלאכים לא יכולה להיות שלמה. שהרי לשמחה מה זו עושה? במקום להתגבר על קלקולי העולם עדיף היה שמלכתחילה לא היו נוצרים בו קלקולים. בתפיסה הכוללת והמוחלטת של הקב"ה אין מקום לשמחה על הקלקול שבעולם ועל כילויו.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'עוז וענווה – עיונים ביהושע ושופטים', בהוצאת מדרשת הגולן