הגויים צריכים שיעור בידיעת ה'. אם חורבן ירושלים לא הביא אותם לידיעת ה', הם יסבלו חורבן בעצמם, ואז יגיעו למסקנה הנכונה.

 

כל נבואותיו של יחזקאל נשזרות כתהליך למטרה אחת שחוזרת על עצמה- "למען ידעו כי נביא היה בתוכם", ו"למען ידעו כי אני ה' ".

פרק כ"ה, שלראשונה אחר נבואות החורבן המחרידות דווקא אינו עוסק בעמ"י אלא בעמים שסביב- מתיישב היטב עם התהליך הזה של יחזקאל.

הפרק שלנו אמנם מדבר על כמה עמים שונים, אבל הוא אחד במטרתו- רשימה של העמים הקטנים מסביב והלקח המגיע להם על תגובתם לחורבן.
החורבן המזעזע של עם ישראל- חורבן שמטרתו כאמור למען "ידעו כי אני ה' "- בשיאו, ואנו מקבלים הצצה ליחסם של העמים לגורל העם. ועולה השאלה: האם הושגה המטרה?

ובכן, מסתבר כי-

עמון הביט ושמח לאידם של עם ישראל,

מואב ושעיר הסיקו כי "ככל הגוים בית יהודה",

ואדום ופלשתים עמדו מנגד ושמחו שמחת נקם- הנקם שלהם (וראו עוד בעובדיה ובתהלים קלז).  

גם הגויים צריכים שיעור בידיעת ה'.

בפועל הם ראו "את מכות הארץ ההיא ואת תחלואיה" אבל לא רק שלא הפיקו את הלקח הנכון, חלקם אף הפיקו לקח מוטעה- חשבו שכוחם של ישראל היה מקרי, והנה גם הם נפלו בסוף.
על כך, ועל ששמחו לרגל המפלה- גם חורבנם יבוא ומתוך כך הם ילמדו את השיעור בידיעת ה'.
רק אז יהיה אפשר לצעוד לכיוון הגאולה, אל המטרה "וידעו כי אני ה' ".

 

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער