"חסד ואמת נפגשו" (יא) אומר משורר תהילים במזמורנו. היכן באו לידי ביטוי שתי מידות אלו במנהיגות עם ישראל? מה היתרונות והחסרונות של כל אחת מהן? ואיך ניתן, אם בכלל, לשלב ביניהן?
תופעה מעניינת שמוצאים אנו במנהיגות עם ישראל במדבר היא היותה מורכבת משני מנהיגים. אמנם, משה היה המנהיג העיקרי, אך אהרן היה שותף לו.
הנהגה זו שהורכבה ממשה ואהרן איחדה בקרבה שתי תכונות יסודיות: "חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ" (יא) .
תכונתו היסודית של משה, הנביא הגדול ונותן התורה, היא האמת, הלא היא תכונתם היסודית של התורה והנבואה: 'אשר בחר בנביאים טובים ורצה בדבריהם הנאמרים באמת'. אהרן מייצג לעומת זאת את מידות החסד והשלום, מידתם של הכהנים. מנהיגות ישראל הורכבה משילוב בין חסד לאמת. "חסד ואמת נפגשו" (יא).
יתרונותיה של מידת האמת ידועות הן. האמת מציגה את הדברים כהווייתם ודרכה ישרה וברור, אך יחד עם זאת טמונים בה גם חסרונות. לעומת אהרן שפעל כל ימיו כדי להשכין שלום בין אדם לחברו, מה שגרם לכל ישראל לאהוב ולכבד אותו. משה, איש האמת היה בריחוק מסוים מהעם, משום שביטא את מידת האמת, ותפקידו היה להוכיח את העם.
אף מידת השלום טומנת בחובה יתרונות וחסרונות. על היתרון העיקרי כבר עמדנו: יצירת קשר עם כל חלקי העם, חתירה להרמוניה למרות הגיוון. את חסרונה הגדול מוצאים אנו בחטא העגל (שמות ל"ב, כה) שם רצונו הרב של אהרן לשמור על השלום, הוא שהוביל אותו לעשות פשרה בינו לבין עצמו שהביאה לבסוף למעשה העגל.
ההנהגה צריכה אפוא להיות ממוזגת – "חסד ואמת נפגשו" (יא). עיקרון זה אפשר לנו ללומדו אף מהנהגת ה', אשר מידות אלה משמשות בה יחדיו (שמות ל"ד, ו):
"ה' ה', אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת"
ברם, אין מידת בשר ודם כמידת הקב"ה, וכיצד אם כן אפשר לו לאדם לכלול בתוכו שתי מידות מנוגדות אלה?
התשובה היא שלא כל הזמנים שווים ולא כל הנושאים שווים. ישנם זמנים בהם צריך הדין לִקוֹב את ההר ואין לוותר ולו על כמלא נימה, וישנם זמנים בהם יש לשאוף לפשרה ולהשכנת שלום. ישנם נושאים שאין לוותר בהם אפילו כחוט השערה, וישנם נושאים שמצווה לוותר בהם. אכן, דבר זה זוקק שיקול דעת ומחשבה מרובה, המעבר ממידה למידה אינו פשוט כלל.
פתרון נוסף למורכבות זו מוצאים אנו במנהיגותם של משה ואהרן, אשר שיתוף הפעולה ביניהם יצר את ההרמוניה הנדרשת להנהגה. ייתכן שכאשר חז"ל (תענית ה, ב ) משווים את שמואל למשה ואהרן על פי הפסוק "משה ואהרן בכוהניו ושמואל בקוראי שמו" (תהלים צ"ט, ו), הם רומזים על כך שמנהיגותו של שמואל הכילה הן את מידת האמת של משה והן את המנהיגות הציבורית של אהרן.
שתי נקודות נציין לסיכומו של דבר. הראשונה הינה ברמה הכללית, מנהיגות מחויבת לכלול שילוב בין חסד לאמת בכדי שתוכל להוביל את הציבור בשלמות.
השנייה הינה ברמה הפרטית. אדם בעל נטייה לתכונה מסוימת, מחויב להכיר בצדדים החיוביים של התכונה ההופכית לה. הנוטה לדרך השלום מחויב לא לזנוח את האמת, אשר משמשת כסייג המונע עיוות של המציאות עקב השלום. כמוהו אף הנוטה לדרך האמת מחויב להכיר במעלות השלום. רק שילוב בין שתי תכונות אלה מוביל לאיזון ומיזוג רצוי.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת ברכת משה מעלה אדומים