פעמים רבות דוחים את המוסר הטבעי בטענה כי הוא אינו יציב, משתנה ותלוי דור, חברה ותרבות. אולם דומה כי ישנו מוסר טבעי שהוא נצחי ונכון בכל מקום וזמן. הטענה שטען משה "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?" (ו) היא קולו של המוסר הטבעי האנושי. היא נאמרה אז ושייכת גם היום.
בדיונים רבים על היחס בין המוסר הטבעי ובין מצוות התורה נאמר הטיעון כי עצם קיומו של הדיון אינו אפשרי בשל העדרו של אחד מצדדי המשוואה, הוא המוסר הטבעי. רבים טוענים כי לא ניתן לדבר על מוסר טבעי, שכן מדובר באופי מתנדנד של עקרונות מוסר. עקרונות המוסר, לדעתם, משתנים מדור לדור ומתקופה לתקופה.
טיעונים אלה הם כבדי משקל, אולם אינם מדויקים. בניגוד לנאמר, ישנם עקרונות מוסר חד-משמעיים, שאינם נתונים לשינוי, והם נכונים לאורך תקופות החיים כולם. עקרונות אלו נאמרו אפילו על ידי גדולי עמנו, ועוד יותר – הם נאמרו אפילו כלפי הקב"ה. כשאבימלך אומר "הגוי גם צדיק תהרוג" (בראשית כ', ד) הוא מבטא עיקרון מוסרי נצחי, שהוא נכון תמיד ולעולם אינו משתנה; כשאברהם אבינו אומר "השופט כל הארץ לא יעשה משפט" (שם י"ח, כה) הוא מדבר בשם עיקרון מוסרי תמידי; כשמשה רבינו אומר לריבונו של עולם "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף" (ט"ז, כב) הוא בא בשם אמירה חד משמעית שאין כל אפשרות לקבל את הרעיון שאדם אחד יחטא ועל כל העדה יהיה קצף, וזהו עיקרון שאין תקופה אחת שאין הוא נכון.
הדבר מלמד אפוא שבד בבד עם הטיעון הנכון והצודק הקובע שלא כל מה שאנו סבורים שהוא מוסרי ומקורו במוסר הטבעי – אכן כזה הוא, עומדים כמה וכמה עקרונות יסודיים של מוסר, שהם נובעים מהמצפון האנושי, והם אכן גם טבעיים וגם נצחיים. לאמתו של דבר, דווקא האמונה שלנו כי הקב"ה לא רק נתן את התורה אלא הוא גם זה שברא אותנו, ולא זו בלבד אלא שהוא כתב בתורתו כי נבראנו בצלם אלוקים – היא המקור לאמון הגדול שאנו מעניקים לקולות המוסריים העולים מתוכנו.
כזה הוא גם העיקרון של "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה" (ו). קולה של תורה הוא הקול הקובע כי עזרת ישראל מיד צר היא מצוות עשה של מלחמה; קולו של מוסר הוא הקול המופיע בתורה עצמה, בפרקנו, האומר כי העובדה שאחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה הוא רעיון לא מוסרי, מרפה ידיים, ומרחיק את השותפות האמיתית בתוך עם ישראל.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת אורות שאול