שיא האכזריות

כדי להמחיש את רשעותו של אמנון, מקביל המקרא את סיפורנו לסיפור אונס אחר בתורה – פרשת דינה בשכם (בראשית ל"ד).
שתי הפרשיות מספרות בלשון דומה על אונס של אישה, בתו של אחד ממנהיגי ישראל.
גם חומרת המעשה מתוארת באותן מילים: לעשות נבלה.
תגובת המשפחה על המעשה דומה אף היא: בשני המקרים התגובה הראשונה, של האב, היא שתיקה. אך לאחר מכן, אחי הנאנסת הורגים את האנס.
מה משמעותה של השוואה זו?
נראה שנקודות הדמיון שבין שני הסיפורים מסייעות לחדד את ההבדלים שביניהם. השוני המרכזי הוא בקבלת האחריות. שכם בן חמור מוכן להכיר באחריותו ולשאת את הנערה לאישה. אמנון, לעומת זאת, נוהג כלפי תמר באכזריות רבה, ומתעלם מכל רגש של אחריות כלפיה.
מעשה שכם – ראשיתו בתאווה, אבל לאחר מכן מתגלה בו גם אהבה כלפי דינה, והוא נוהג בה בעדינות, ואילו אצל אמנון המסלול הפוך. הוא פועל רק מתוך תאווה, ולאחר שביצע את זממו הפכה תאוותו לשנאה חסרת תקדים.
משמעותה של ההקבלה מובנת מאליה: באמצעותה מבקש המקרא להדגיש את חומרת מעשהו של אמנון, שהיא גדולה לאין ערוך מרשעותם של תושבי כנען שעמם נאלצו בני יעקב להתמודד. שני האנשים עשו מעשים נוראים, אך דרכי פעולתם לאחר מכן היו הפוכות: שכם החל לנהוג ברגישות, שהיה בה כדי לכפר ולו במעט על מעשהו, ואילו אמנון רק הוסיף חטא על פשע.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון