שחיתות היא כעבודה זרה

עמוס פותח את דבריו בקריאה אל "פרות הבשן" (א) - עשירי שומרון החיים בבתי השן ומתענגים על חשבון עם הארץ - "העושקות דלים הרוצצות אביונים" (שם).

ועל מעשה זה הם מקבלים עונש מיוחד - אי ירידת גשמים בצורה נקודתית, ככתוב: "חלקה אחת תמטר וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש" (ז).

ניתן לראות את העונש הזה כמידה כנגד מידה: כיוון שגרמו לעניים להדלדל עוד יותר, כך ה' לא ימטיר על יבוליהם שלושה חודשים לפני הקציר, שזוהי התקופה הקריטית ליבולים, והם יתרוששו בעצמם.

ניתן להציע כאן עוד היבט נוסף על העונש: בצורת היא עונש שבא בדרך כלל על עבודה זרה: "וסרתם ועבדתם אלהים אחרים... ולא יהיה מטר" (דברים י"א, טז-יז), כך בספר דברים ובעוד נבואות. נתינת עונש דומה לכך בנבואה שלפנינו, מראה על הקשר שבין מצוות שבין אדם למקום למצוות שבין אדם לחברו. העונש הזהה, מלמד אותנו על חומרתן של המצוות הללו שלפעמים נוטים לזלזל בהן ביחס לעבודת ה'. התעלמות מהערכים החברתיים שאלוקים מכתיב, כמוה כעבודת אל אחר - אל מנותק ואנוכי, השם דגש על עבודתו בקרבנות ולא על טובת אנשיו. אם זוהי תמונתו של ה' בעיניכם - עונשכם יהיה כעובדי עבודה זרה.

ניתן כמובן להשוות לנבואה שבפרקנו על פרות הבשן ועונשן את הנבואה שבתחילת ספר ישעיהו - "למה לי רוב זבחכם יאמר ה'" (ישעיה א', יא) - ונבואות רבות נוספות המבהירות שבניגוד לאלילים אחרים, שעבודתם מתמקדת בנסיון לכבד ולרצות אותם ללא דרישה מוסרית כלשהי, הדרישה המרכזית והראשונה אותה דורש ה' היא ביחס החברתי, ורק כנספח מוסיף את עבודת הקורבנות. לכן, ברגע שעושים עוול ליתום, לאלמנה ולגר, מה שווים כל התפילות והקורבנות שמקריבים לה'?

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער