שוערים אוצרים ושופטים

בתחילת פרק כ"ו (א-יט) נדון עניין חלוקת השוערים לכ"ד מחלקות, ובהפלת הגורל ביניהן, כדי לקבוע מי ממונה על שער זה ומי ממונה על שער זה. ומפתיחתה של הפרשה ובייחוד מחתימתה (יט) יוצא שנמנו כל השוערים עם בני הקרחי ועם בני מררי.

בחלקו השני של הפרק (כ-כח) נדון ענין מנויים של האמרכלים והגזברים מבני לוי על אוצרות בית ה' בהדגשה שנוסף לאוצרים שנמנו עם בני הגרשוני (כא-כב) עיקר הנגידות והממונות על האוצרות נתנה לבניו של משה בן עמרם (בן קהת).

ועוד למדנו מפרשה זו, שעניינו של בנין המקדש היה נתון ללבם של כל ראשי ישראל וגדוליו, אלא שבידי דוד עלה לעשות את כל המעשים הגדולים שהיו כרוכים במקומו של הבית בתכנונו ובהתקנת סדרי עבודה בו לכשיבנה.

בחלקו השלישי של הפרק (כט-לב) נדון ענין מנוי שופטים ושוטרים מבני הלוי, " לכל דבר האלקים ודבר המלך" (לב). לתפקידים אלה מינה דוד את הקהתים מבני יצהר וחברון.

ואכן, מצאנו שהנהיג שלמה את הסדרים הללו במקדש כמצוות אביו (דברי הימים ב ח', יד-טו).

בפתיחת פרשת המפקד נאמר בלשון סתמי שהוא נערך בערוב ימיו של דוד, לאחר שהמליך את שלמה לראשונה על ישראל. ואילו בחתימת הפרשה כאן נאמר שלפחות מנוים של בני החברוני על שבטי עבר הירדן המזרחי נעשה בשנת הארבעים למלכות דוד.

למותר להעיר, שאת כל המעשים הללו עשה דוד על דעת נביאי דורו, וביחוד על דעת מי שמשחו למלכות, הוא שמואל הרואה.

נערך ע"י צוות אתר התנך

מתוך תנך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דברי הימים א עמ' תנד-תנה