אברהם, גדול המאמינים בה', מעז לשאול ולהעלות חששות, אך כשה' נותן לו תשובה הוא מקבל אותה ומאמין שההבטחה תתקיים.
אברם, עד עתה, חווה על בשרו כבר מספר ניסיונות: עזיבת משפחתו ומולדתו והליכה אל ארץ לא ידועה, רעב בארץ ישראל, לקיחת אשתו ע"י מלך מצרים, ניהול מלחמה למען הצלת בן אחיו לוט.
על הכל עובר אברם בשתיקה, הרי הקב"ה הבטיח לו "ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך" (י"ב, ב). אולם, נראה כביכול, כי בפרקנו מגיע הקש ששבר את גב הגמל. הקב"ה חוזר ומבטיח לו "אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאוד" (א). הבטחה זו הניתנת לאדם בן למעלה משמונים שאין לו וולד, כאילו זורה מלח על הפצעים, אפילו של המאמין הגדול אברם, והוא אינו מצליח לעצור את שטף רגשותיו ופורץ בזעקה רווית סבל: "ה' מה תתן לי ואנכי הולך ערירי" (ב). אברם חיכה לתגובה מה' על כאבו ויאושו הפורצים החוצה, אך זו בוששה לבוא. משראה כך, פנה אברם בשנית אל ה' להסביר את חששותיו האמיתיים: כל הון ויקר שאזכה להם בחיי לא ישוו מאומה אם איוותר ערירי שהרי מי שיירשני יהיה בן משק ביתי דמשק אליעזר, מזרע כנען הארור (ג).
או אז, הגיע דבר ה' הקובע כי "לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעך הוא יירשך" (ד). תשובה זו של ה', המבטיחה שאכן יהיה לאברהם זרע שיירש אותו, מספקת את אברהם אבינו על אף שאינה עולה בקנה אחד עם המציאות הנוכחית. משם ואילך הוא דבק באמונתו ללא כל עוררין כפי שמעיד עליו הכתוב "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" (ו).
אפשר לשאול שאלות נוקבות, לבקש עזרה משמים ולחכות למענה. יש לזכור כי המענה לא תמיד יהיה מפורש ועלינו ללמוד להקשיב למה שה' עונה לנו.