שבט יהודה - לא רק ייחוס

פרשת יחוסי יהודה היא המפורטת ביותר בספרנו, ועיקר יחוסי בני יהודה הם יחוסי בני תמר, כלתו של יהודה, ובין יחוסים אלה יחוסי בני פרץ תופסים מקום בראש.

ברשימות היוחסין ניתן להבחין שני סוגים:

א. רשימות העוסקות ביחוסי ראשי המשפחות, אגב ציון או רמז למקומות ישוביהם, ומי מהם נהיו אבות לישובים שונים.

ב. רשימות יוחסין, המוסרות אך ורק את השתלשלות סדר הדורות, ואלה האחרונות משובצות ומשולבות ברשימות מן הסוג הראשון או נספחות אליהן.

כמה מהרשימות העוסקות בסדר הדורות והשתלשלותם נכתבו לשבח, ואחת, לפחות, לגנאי.

לשבח - כגון יחוסיו של רם בן חצרון בן פרץ, עד דוד השביעי. (ב', י-טו), עמו ועם ביתו כרת ה' ברית עולם, או יוחסי בני מלכות בית דוד, משלמה ועד לשבעת בני אליועיני, שחיו בזמן המחבר (ג', י-כד). לשבח היא גם פרשת יחוסיו של בצלאל בן אורי בן חור (ב', יט-כ) שהקים את אוהל מועד.

רשימות יוחסין אלה באות ללמדנו שבני "מלכות עולם" ובני בוני המקדש מיהודה הם.

ולגנאי - היא רשימת היוחסין הארוכה של אלישמע (ב', לה-מא), מצאצאיו של ירחמאל עם אשתו "האחרת". דומה שרשימת יחסין זו נכתבה אם מתוך קפידה על טהרת המשפחה, האוסרת על מצרי לבא בקהל ה'; אם מפני שאלישמע הוא כנראה אבי זקנו של ישמעאל, רוצחו של גדליה בן אחיקם.

מפת הישובים של שבט יהודה המופיעה בדברי הימים רחבה וכוללת כמעט את כל הר יהודה ושפלתו ואת כל מרחבי הנגב... אבל מסתבר שכבר בימי קדם חרג יהודה מתחום נחלתו הרחבה כשלעצמה, ובניו התישבו גם בחבלים אחרים, רחוקים מעיקר נחלתם, וזאת כתוצאה מחיתון עם בני שבטים אחרים.

מפרקים אלה ניתן ללמוד גם שלא כל משפחות יהודה עסקו בחקלאות או בגידול מקנה. כמה מהן נתייחדו לאמנויות, כגון משפחות סופרים (ב', נה), משפחות בית עבודת הבץ (ד', כא), והיוצרים (ד', כב). הכלל העולה מכך הוא ששבט יהודה היה מצוין הן בחכמי התורה וחכמי הלב, והן בחכמי כל מלאכה.

ניתן ללמוד שראה מחבר הספר בדוד וביתו את עיקר ספרו ותכלית חיבורו, ואכן עסק ביחוסי דוד בתחילת הפרשה (ב', ד-טו) וחזר ועסק בבני דוד ובמלכות בית דוד באמצע הפרשה (ג'), ובלשון מלכות אף חתם את הפרשה: "עם המלך במלאכתו ישבו שם" (ד', כג).

נערך ע"י צוות אתר התנך 

מתוך תנך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דברי הימים א, עמ' צז-צט