שבט בנימין

בעל דברי הימים פתח את פרקי היוחסין בבני יהודה וחתמם בבני בנימין, שדבקו בבית דוד, ולא נפרדו מעל יהודה. ובדומה ליחוסי יהודה האריך גם ביחוסי בנימין יותר מכל שבטי ישראל, וייחד להם שתי פרשיות (האחת בפרק ז', ו-יב; והשניה בפרק ח'). וכשם ששיבץ ביחוסי יהודה את יחוסי מלכי בית דוד (ג'), כך ייחד בחיתום יחוסי בנימין פרשה שלמה ליחוסי בית שאול עד סמוך לימיו של בעל ספר דברי הימים.

נדמה שפרשת היוחסין של בית שאול באה להדגיש את חסידותו של דוד, שנהג לפנים משורת המנהג בנדון, הן בישראל והן בעמים, ונשאר נאמן לשבועתו שנשבע לבית המלכות שקדם לו, ולא הכרית את חסדו מעם בית יונתן, עד עולם. (שמואל א כ', טו).

ועוד דמיון בין שתי פרשיות היוחסין (של יהודה ושל בנימין): הזיקה הקיימת בין שמות ראשי אבות השבט לבין שמות מקומות ישוביהם. ואכן זכו שבטים אלה בשובם מגולת בבל לשבת שוב בעריהם: "וישובו לירושלים וליהודה איש לעירו" (עזרא ב', א; נחמיה ז' ו).

גם בפרשה זו, בדומה לכל פרשיות היוחסין, מגלים לנו הכתובים טפחים מתולדות השבט המכוסים בספרים אחרים והעיקרי שבהם הוא מעשה התפשטותו של השבט לכוון מערב ולשטח שנפל תחילה שנחלה לדן, עד שבא האמורי והוציאו משם (יהושע י"ט, מ-מז). כוונתנו להתישבותם של בני בנימין באילון ובעמק הנקרא על שמו, עד לגת ועד לאונו ולוד ובנותיה (ח', יב).

מבחינה גיאוגרפית, נסגר בפרשת יוחסין זו של בנימין מעגל גיאוגרפי שלם, שהרי בנימין גובל מצד דרום ביהודה, בו פתחו פרקי היוחסין. ואילו ירושלים, העיר החוצצת ביניהם, היתה משותפת לשני השבטים, ובה ישבו שניהם לאחר שדוד עשאה לבירת ישראל ולעיר מקדש. ואכן, תעסוק הפרשה הבאה ביחוסי יושבי ירושלים הראשונים.

נערך ע"י צוות אתר התנך

מתוך תנך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, עמ' רכח