שלושה סיפורים בספר שופטים סובבים סביב האמירה כי אין מלך בישראל: סיפור פסל מיכה (י"ז), כיבוש בני דן את העיר ליש (י"ח) ופילגש בגבעה (י"ט-כ'). מהם תפקידי המלכות לפי ניתוח הסיפורים הללו? וכיצד הם באים לידי ביטוי במלכותו של שאול המתוארת בפרקנו?
בסיפור הראשון, סיפור פסל מיכה (שופטים י"ז), מדובר על אם ובנה שהיה ביניהם איזה עניין ממוני לא ראוי ובעקבותיו מקדישה האם חלק מכספה לה'. אולם, אין היא יודעת כיצד לעבוד את ה' והיא מחפשת משהו מוחשי שאפשר להדבק בו בדומה למה שעושים העמים מסביב. זו הסיבה שהיא נותנת את הכסף לצורף שיעשה פסל ומסכה לה' בניגוד לציווי המפורש בתורה שלא לעשות פסל ומסכה (שמות כ', ד).
זאת ועוד, בנה מקים מקדש קטן סביב אותו הפסל למרות שישנו בית אלוקים בשילה וישנו איסור להקריב בבמות באותה העת, והוא אף ממנה את בנו לעבודה שם למרות שאינו משבט לוי אלא משבט אפרים.
את כל הסיפור הזה חותם הנביא באמירה כי אין מלך בישראל. ניתן להסיק לפי זה כי תפקיד המלך הוא רוחני - ללמד את העם תורה ומצוות למען ידעו את הדרך כיצד לעבוד את ה' כראוי ולא כפרי דימיונם. זו הסיבה שהמלך מצווה לכתוב לו את משנה התורה על ספר שיהיה מונח בחיקו בכל עת (דברים י"ז, יח). גם בפרקנו שאול כמלך לא חותר תחת שמואל נביא ה' אלא קובע כי יש להגיע למלחמה אחרי שאול ואחרי שמואל (שמואל א י"א, ז).
בסיפור הסמוך לסיפור פסל מיכה נאמר כי שבט דן מחפש נחלה (שופטים י"ח) משום שטרם כבש את כל הנחלה שאמור היה לרשת. בעקבות חיפושיו הוא מסייר בארץ ובוחר להשתלט על איזו נחלה שהוא רוצה. מלבד זאת הוא פוגע בבית מיכה וגונב את רכושו בלא שום נקיפות מצפון. בסיפור שלאחר מכן , סיפור פלגש בגבעה (שופטים י"ט-כ'), מתגלה מצב מוסרי נמוך ביותר וגם פורצת מלחמת אחים. סיפור זה פותח באמירה כי אין מלך בישראל.
ניתן להסיק לאור זאת כי תפקיד המלך הוא לאחד את העם וליצור ערבות הדדית המגבשת את העם כאיש אחד. כך רואים שעשה שאול בפרקנו כשהוציא את עם ישראל למלחמה נגד בני עמון והצליח לגייס שלוש מאות ושלושים אלף איש (שמואל א י"א, ח) מה שלא הצליחו לגייס בכל תקופת השופטים חוץ מלמלחמת אחים שהיתה בעקבות פרשיית פילגש בגבעה.