בפרק כ"א יוצא איוב כנגד טענות חבריו בנוגע ל'רשע ורע לו': ראשית, יש רשעים רבים שמצליחים עד סוף ימיהם, ושנית, גם אם נניח שרשע ורע לו בסוף דרכו הרי מה אכפת לו להיענש לאחר מיתתו? - ההבנה הזאת שלא תמיד רע לרשע מלמדת לטענתו שהוא, איוב, אינו בהכרח רשע.