אחזיהו הלך בדרכי בית אחאב ואף הצטרף ליהורם מלך ישראל למלחמה, וסופו היה שנכלל גם הוא, כקרוב לבית אחאב, בגזירה שנגזרה על בית זה להיכרת בידי יהוא בן נמשי.
אם ימי מלכות יהורם נמנים עם הימים הקשים ביותר שעברו על מלכות יהודה, קל וחומר בימי מלכותו הקצרים של אחזיהו בנו.
בפועל לא הייתה לו זכות למלוך, כי היה "קטון בניו" של יהורם (כ"א, יז). אלא מאחר שנהרגו כל אחיו "הראשונים" בידי "הגדוד" (א), החליטו "יושבי ירושלים" להמליכו אחר מות אביו.
בדומה לאביו גם הוא הלך "בדרכי בית אחאב" (ג) וראה באמו עתליהו בת עמרי את "יועצתו" הראשית, עצות, שבסופו של דבר היה לו "להרשיע" (ג). הוא לא הסתפק בעצת אמו והוסיף עליה יועצים נוספים (אחרי מות אביו) מבני בית אחאב, וגם עצות אלה היו לו בסופו של דבר "למשחית לו" (ד).
ואכן השתתפותו במלחמת רמות גלעד - בדומה ליהושפט אביו זקנו - ולאחר מכן ביקורו אצל יהורם בן אחאב ביזרעאל היו "למשחית לו", וסופו היה, שנכלל, כקרוב לבית אחאב וכהולך בדרכיהם, בגזירה שנגזרה על 'בית' זה להיכרת בידי יהוא בן נמשי. אנשי יהוא פצעוהו, והוא התחבא בשומרון, ולבסוף הומת. אבל לא הוא לבדו הומת בידי יהוא, אלא גם בני אחיו והשרים שנתלוו אליהם, שאף הם באו לבקר את קרובם החולה (ח). הכתוב מדגיש: "ומאלהים היתה תבוסת אחזיהו לבוא אל יורם" (ז). אבל עמדה לו לאחזיהו זכות אביו זקנו, "בן יהושפט הוא אשר דרש את ה' בכל לבבו" (ט), לבוא לקבורה, זכות שלא זכו לה קרוביו שמבית אחאב.
עם מותו של אחזיהו ובני אחיו נדמה, שהקיץ הקץ על בית דוד: "ואין לבית אחזיהו לעצור כוח לממלכה" (ט). ברם, עמדה לבני דוד הבטחת ה', שחזרה ונתפרשה בפרשה הקודמת: "ולא אבה ה' להשחית את בית דויד למען הברית אשר כרת לדויד, וכאשר אמר לתת לו ניר ולבניו כל הימים" (כ"א, ז).
נערך ע"י צוות אתר התנך
מתוך תנך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דברי הימים ב עמ' תשלח-תשלט