לעומת המקדש שהוא מקום השראת השכינה, המזבח הוא מקום הכפרה, ועניינו השלמת החסרון שבאדם באמצעות הבאת הקורבנות, ולכן אומר המשורר "ואבואה אל מזבח אלוקים" (ד): האדם מגיע אל המזבח מעצמו, מבלי שיביאו אותו, מתוך רצון אישי חזק לכפרה ולהשלמה.