פעמיים נזכר הביטוי "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו". בפעם הראשונה הוא נאמר לאליהו ובפעם השניה הוא נאמר לאלישע. ביטוי זהה לחלוטין, לכאורה, אך ישנו הבדל מהותי בין שתי הפעמים בו הוא נאמר.
יהואש בן יהואחז מלך ישראל עושה הרע בעיני ה' ולא סר מכל חטאות ירבעם בן נבט שהיה לפניו. אף על פי כן, בעת חוליו של אלישע, נביא ה' שבדורו, הוא יורד לבקרו ואף בוכה על פניו בצורה מעוררת התפעמות. "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" (יד) הוא מכנה אותו.
גם אליהו כאשר הוא נפרד מן העולם הזה זוכה לכינוי דומה מתלמידו המובהק אלישע. אלישע רואה את לקיחתו של אליהו בסערה השמימה על ידי רכב וסוסי אש וצועק אליו "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" (מלכים ב ב', יב) ומאז לא ראה אותו יותר אלא נותר רק עם אדרתו.
אותו הביטוי בדיוק לכאורה, אבל מסתבר כי ישנו הבדל בין שני המקרים. בשתי הפעמים הוא נאמר לפני פטירתו של אדם גדול אולם מפי אישים שונים כאשר כוונת הדברים שונה. אליהו הולך להיפטר מן העולם אולם אף אחד לא מלווה אותו מלבד תלמידו. כולם יראים מפניו ואפילו חמישים בני הנביאים נותרים מאחור בעבר הירדן המזרחי. גם המלך אחאב לא יורד לראות את אליהו בהסתלקותו ואשתו איזבל עדיין ממשיכה לבקש את נפשו. "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" (מלכים ב ב', יב) זו קריאה של תלמיד לרבו החש את עוצמתו הגדולה של רבו המוקף מרכבות אש וסוסי אש מהעולם העליון.
כאשר אלישע עומד להיפטר מן העולם הוא מצליח לגרום הרהור תשובה לא רק לתלמידיו אלא למלך הרשע ביותר. ישנו כאן ביטוי של השפעה רוחנית ומנהיגותית של הנביא על המלכות עצמה במידה זו או אחרת. כאן הביטוי הוא ארצי לחלוטין ומתאר מרכבות של ממש בהם דוהר עם ישראל לקראת אויביו ומנצחם בישועת ה'. המלך מודע לכך ומצר על פטירת הנביא ועל ההחמצה הגדולה שעומדת לבוא בעקבות כך.