האבחנה הברורה שקובע יחזקאל בין מי ים המלח שירפאו ממליחותם ויתחילו לשרוץ חיים ובין ביצותיו וגבאיו שניתנו למלח ולא ירפאו מובנת לאור היכרותנו את הים הזה ואת תכונותיו.
שני נביאים ראו בחזונותיהם לעתיד מים חיים היוצאים מירושלים וזורמים אל ים המלח.
זכריה ראה בחזונו את הר הזיתים נבקע לשניים, בהזכירו את ׳הרעש בימי עוזיהו מלך יהודה׳: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם־חַיִּים מִירוּשָׁלִַם חֶצְיָם אֶל־הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי (=ים המלח) וְחֶצְיָם אֶל־הַיָּם הָאַחֲרוֹן (=ים התיכון)" (זכריה י"ד, ח).
יחזקאל, כדרכו, מתאר את חזונו בפירוט רב ובצבעים חיים...
האבחנה הברורה שקובע יחזקאל בין מי ים המלח שירפאו ממליחותם ויתחילו לשרוץ חיים ובין ביצותיו וגבאיו שניתנו למלח ולא ירפאו מובנת לאור היכרותנו את הים הזה ואת תכונותיו. כך כותב י׳ ברסלבי:
׳עקבות ברורים של גאות ושפל בים המלח הם הגבאים, השלוליות, המשקעים וקרומי המלח הנקרשים לאורך חופי הים. בתקופה של גאות מכסים המים רצועות רצועות של יבשה ובהיסוגם אחור הם משאירים בהם מים עומדים. המים בגבאים בחריצים ובביצות מתאדים, וסופם שהם מפרישים מתוכם את מלח הבישול, שהיה אצור בהם. בימי השלטון הטורקי היו הבדואים מרבים לאסוף גם מלח זה כדי למכרו בשוקי הארץ...
לאור תופעה זו מסתברת לנו יפה נבואתו של יחזקאל באמרו: "וְהָיָה יעָמְדוּ עָלָיו דַּוָּגִים מֵעֵין גֶּדִי וְעַד-עֵין עֶגְלַיִם מִשְׁטוחַ לַחֲרָמִים יִהְיוּ לְמִינָה תִּהְיֶה דְגָתָם כִּדְגַת הַיָּם הַגָּדוֹל רַבָּה מְאֹד: בִּצּאתָו וּגְבָאָיו וְלֹא יֵרָפְאוּ לְמֶלַח נִתָּנוּ" (מ"ז, י-יא). כלומר, מי ים המלח עצמם ימתקו ואף יתעשרו בדגים, אולם הביצות והגבאים המקיפים את הים לאחר תקופה של גאות לא ירפאו. הללו ישמשו גם בעתיד לאספקת מלח.'
מתוך מדבר ורועה במורשת ישראל, עמ׳ 35-36