ריאקציה לקודש

מנשה בנו של חזקיהו וגם נכדו אמון הרשיעו יותר מכל אשר מלכו לפניהם. הנביא מתאר כי כבר לא הסתפקו בבמות של שלמה, בעגלים של ירבעם, בעבודת הבעל של אחאב ובהעברת הבנים למולך כאחז אלא אף קידמו מאוד את המנחשים, המעוננים והידעונים. ועוד הוסיפו והציבו את פסל האשרה בבית ה'. רשעתם המיוחדת התבטאה בין השאר גם בשמם שלא הכיל את שם ה' (י-ה), בניגוד לשמות מלכי יהודה שהיו לפניהם, מלבד המלך אחז סבם הגדול שהרשיע כמותם.

כאשר יאשיהו המלך מצווה את הכהנים לעשות את בדק הבית (כ"ב) מתגלה כי לא רק שעבדו עבודה זרה לכל סוגיה אלא אף בערו את ספרי התורה מישראל ונמצא רק ספר תורה אחד ששרד את ההשמדה (כ"ב, ח). לא רק ששיתפו עבודת אלילים עם עבודת ה' אלא שאף כפרו בספר שממנו יוצאת הוראה לישראל. על כן היה חשוב ליאשיהו לכרות ברית של העם עם ה' לעשות ככל הדברים הכתובים בספר התורה (כ"ג, ג).

מי שמתבונן בתהליך טיהור המקדש שעשה יאשיהו (כ"ג, ד-כ) משתומם לגמרי. המצב היה איום ונורא. יאשיהו מוציא מתוככי בית המקדש כלים לבעל ולאשרה ולכל צבא השמים. הוא מחריב בתי קדשים (בתי זנות) שנמצאו אף הם בתוככי המקדש. מטמא את עבודת המולך שהיתה פעילה למרגלות הר הבית ומשמיד את כל כהני הבמות עם מזבחותיהם ששימשו לכל סוגי העבודה זרה ונמצאו סביבות ירושלים. כיצד הגיעו למצב כזה לאחר תקופתו של חזקיהו שעליו נאמר שעשה ככל אשר כתוב בתורת ה'?

נראה כי יש כאן ביטוי לטבע המציאות שבכל זמן שמתעוררת רוח טהרה וקדושה מיד קמים עליה מקטרגים המבקשים לכלותה ולאבדה. חזקיהו המלך עשה מהפכה שלא היתה כמותה לפנים מצד רמת הדביקות שלו בציווי האלוקי (דברי הימים ב כ"ט-ל"א). מהפכה שכזאת גוררת בהכרח התנגדות לקודש שלפעמים יכולה להופיע, תוך זמן קצר, בשיא של טומאה שלא היתה כמותה מעולם. ייתכן שצריך לשקול את המחיר שעלולה לגבות מהפכה דתית המתרחשת בזמן קצר.