הרוצח בעורמה הוא האדם שעליו מצווה התורה "מעם מזבחי תקחנו למות" (יד), מפני שרצח במזיד והוא מתחזה לרוצח בשגגה.
ההלכה מכירה בשני סוגי רוצחים: רוצח במזיד ורוצח בשגגה. מן המקראות בפרקנו עולה גם סוג שלישי של רוצח: רוצח בעורמה. הדין המיוחד של "מעם מזבחי תקחנו למות" (יד) מיועד בהלכה לכל רוצח במזיד, אך בפשט הכתובים יוחדה הלכה זו רק לרוצח בעורמה, ובו נעסוק במאמר זה.
ישנם שני סוגים של 'רוצח בעורמה':
א. אדם המערים על חברו כדי שהלה לא יישמר ממנו, וכך יקל עליו לבצע את זממו מבלי להסתכן בהגנה העצמית של הנרצח. על שפלות מסוג זה אמר ירמיהו (ט', ז- ח):
"...בפיו שלום את רעהו ידבר, ובקרבו ישים ארבו: העל אלה לא אפקד בם נאֻם ה', אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי".
אמנם, רוצח בעורמה מסוג זה אינו מבאר את סדרם של הפסוקים בפרשתנו. הדעת נותנת שרוצח זה חמור מרוצח במזיד. סדרם של הפסוקים אמור להיות מן החמור אל הקל או מן הקל אל החמור, ומה טעם בסדר הקיים - רוצח במזיד, רוצח בשגגה ורוצח בעורמה? זאת ועוד: מה טיב עונשו המיוחד של רוצח בעורמה, שנלקח למות מעם המזבח?
ב. הרוצח הראשון שבו עסקנו חושש מההגנה העצמית של הנרצח. סוג שני של רוצח בעורמה הוא החושש מעונש בבית הדין על הדם ששפך. אף סוג זה של רוצחים מתחלק לשני סוגי משנה: האחד יעשה הכל כדי לטשטש את עקבותיו כרוצח, והשני - יטען שעשה את מה שעשה בשוגג או על פי דין.
נראה שזהו פשר סדרם של הרוצחים בפרשתנו:
הראשון הוא הרוצח במזיד, ודינו - מות יומת.
השני הוא מי שלא צדה, והתורה מצווה לו מקום לנוס שמה.
בשלב זה עדיין לא ניתנו ערי המקלט, שהרי אלו - מצוותן רק בארץ. מסתבר, אפוא, שדברי התורה "ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה" מכוונים למשמעות המילה "מקום" פעמים רבות בתורה: המזבח או מקום אחר המיועד לעבודת ה'. למקום זה נס הרוצח.
הרוצח השלישי הוא הרכבה של שני הרוצחים הראשונים. הוא רוצח במזיד העושה עצמו שוגג. על רוצח זה מצווה התורה ללוקחו ממקום מנוסתו, מן המזבח, ולהורגו.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון