שלמה המלך בפרקנו מלמדנו כי "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם... עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד" (א-ד), אך מסתבר כי כאשר מדובר בכלל ישראל לעיתים רגשות הספוד והרקוד מתערבבים.
כאשר מדובר בכלל ישראל - לעיתים רגשות הספוד והרקוד מתערבבים.
אמר שלמה המלך: "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם" (א), ובין השאר - "עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד" (ד). יש עת מתאימה לספוד ויש עת מתאימה לרקוד. דברים אלו אמורים באבל יחיד ובשמחת יחיד, אבל כאשר מדובר בכלל ישראל - לעיתים רגשות הספוד והרקוד מתערבבים. אחד הרגעים הללו מתואר בנבואת ישעיהו (ישעיהו מ"ט, כ-כא):
"עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ - צַר לִי הַמָּקוֹם, גְּשָׁה לִּי וְאֵשֵׁבָה. וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ - מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה, וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה, גֹּלָה וְסוּרָה, וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל? הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי, אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם?!"
גם כשרגשות השכול חזקים וכואבים, אין הם יכולים לדכא את רגשות ההתפעלות מתשועת ה'.
בחלק מהשנים אנו חוגגים את יום העצמאות בהלל ובהודיה, בשירה ובריקודים, תוך תחושה צורבת של שכול ומספד. איננו יכולים להסתיר את רגשות הספוד והיגון, אבל יחד עם זה - איננו רוצים ואיננו יכולים לדכא את רגשות ההלל, ההודיה והשמחה על כל מה שזכינו לראות כאן בארץ מאז ה' באייר תש"ח.
אם אנחנו מדברים על רגשותינו המעורבים בחלק מהשנים האחרונות - מה נאמר על דור תש"ח?! בעת ההכרזה על הקמת המדינה מימדי הספוד היו איומים, ועם כל זה - אמרנו הלל שלם מתוך הודיה ושמחה. בחודשים הספורים שחלפו מכ"ט בנובמבר תש"ז, יום החלטת האו"ם על הקמת המדינה, עד יום ה' באייר תש"ח, נפלו מאות קרבנות. בערב יום העצמאות הגיעתנו הידיעה המרה על נפילת גוש עציון, על הריגתם של למעלה ממאה וחמישים לוחמים ועל שביית הנותרים בשבי הירדני; וכל אלו אחרי נפילת שיירת הל"ה ושיירת נבי דניאל. ואחרי כל זה - אמרנו הלל.
התודעה ההיסטורית היתה אז חזקה, וכל בני הדור חשו כי הכרזת העצמאות של מדינת ישראל שונה מהכרזות העצמאות של מדינות אחרות. יש כאן אירוע פלאי, תופעה חד-פעמית בהיסטוריה: עם פגוע וממורט אחרי מוראות השואה קם, מתנער ומכריז על עצמאותו כדי לפתוח את שערי הארץ לרבבות פליטי השואה.
מדינת ישראל נולדה במלחמה אכזרית, שנהרגו בה עשירית מבני היישוב היהודי של אז. אם נבוא לספר כל הניסים והנפלאות שראינו במלחמה - יכלה הזמן והם לא יכלו. מאז תש"ח ועד הנה אנו עדים לגידולה של המדינה, להתפתחותה ולהתעצמותה בכל התחומים. זו תופעה שאין אנו מכירים כדוגמתה בכל העולם.
יש צורך בגדלות נפש מיוחדת כדי לשלב את הספוד עם הרקוד בעת אחת. יש בנו ממידה זאת. דור תש"ח הוריש לנו אותה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון