בפרק ז' בספר קהלת מופיעים כמה פתגמים ידועים:
"טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ" (א)
השם הטוב, המוניטין של האדם, חשוב יותר משמן טוב. כלומר – דברים יקרים, עושר, חשובים פחות משמו הטוב של האדם.
"טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ טוֹב אֶרֶךְ-רוּחַ מִגְּבַהּ-רוּחַ" (ח)
הסיום טוב יותר מההתחלה, כי בהתחלה עדיין לא יודעים מה יהיה בסופו של אותו הדבר (כמובן שמדובר במקרה שבו הסיום טוב...).
בעברית המודרנית משתמשים בפתגם זה לשבח אדם הזוכה לסיים משימה שהתחיל.
"אַל-תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל-תִּתְחַכַּם יוֹתֵר לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם" (טז)
פסוק זה מבטא יאוש מן החכמה ומן הצדיקות: מאחר שמעשי הצדיק אינם תריס בפני פורענויות הבאות לעולם, למה תרדוף צדק? ואל תתעסק יותר מדי בלימוד החכמה, מפני שגם היא אינה מבטיחה הצלחה בחיים (דעת מקרא). (אולם, יש לציין כי בפסוקים הבאים, סותר קהלת את העמדה הזו).
בעברית המודרנית, משתמשים בפתגם זה במשמעות שונה מעט: לא צריך להפריז יותר מידי בצדקנות יתר, בחומרות ובסגפנויות יתרות.
לקריאת פוסט מאת אראל סגל-הלוי המברר את פשר הפסוק
לקריאת פירושו של ר' ישעיהו מטראני
"כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (כ)
אם תאמר: הרי יש לפעמים שצדיק אובד בצדקו, ומדוע לא ניצל בזכות צדקתו? על זה משיב קהלת: כי אין צדיק גמור שיעשה רק את הטוב, ואם גם נעלם ממנו חטאו על חטא זה הוא נענש (דעת מקרא).
בעברית המודרנית, פתגם זה משמש לאמירה שלא ניתן למצוא אדם שהוא כליל השלמות. כל אדם מועד לביצוע חטא כזה או אחר.