רגע של עברית בקהלת ג'

"לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ תחת השמים" (א) 

פתגם זה בא לבטא את ההבנה כי לכל דבר יש את הזמן והעיתוי המתאים לו.

קהלת משתמש בביטוי זה בצורה שלילית: אם לכל דבר יש זמן קבוע מראש, איזה ערך יש למעשי האדם - "מה יתרון העושה באשר הוא עמל" (ט)?

"כִּי-מִקְרֶה בְנֵי-הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם, כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה, וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל וּמוֹתַר הָאָדָם מִן-הַבְּהֵמָה אָיִן כִּי הַכֹּל הָבֶל" (יט)  

בפסוק זה טוען קהלת כי אין יתרון לאדם על פני הבהמה, מפני שלשניהם יש רוח חיים שלבסוף ניטלת מהם והם מתים.

בעברית המודרנית משתמשים בחלק מן הפסוק: "מותר האדם מן הבהמה", כדי לבטא את יתרונו של האדם על פני בעלי החיים בהיבטים שונים. משמעות זו הפוכה ממשמעותו הכוללת של הפסוק.