בפרק ב' בספר קהלת מופיעים כמה פתגמים וביטויים ידועים:

 

"לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה-זֹּה עֹשָׂה" (ב)

משמעות הפסוק היא ששמחה התלויה בבידור, בשכרות ובהוללות, לא יכולה להימשך זמן רב (דעת מקרא).

בעברית המודרנית משתמשים בפתגם זה לצורך הבעת תמיהה על מצב רוח טוב או על הרגשת שביעות רצון ללא הצדקה.

 

"הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ וְיָדַעְתִּי גַם-אָנִי שֶׁמִּקְרֶה אֶחָד יִקְרֶה אֶת-כֻּלָּם" (יד)

משמעות הביטוי "החכם עיניו בראשו" היא שעיניו של החכם פקוחות, והוא מבין את המציאות, ושוקל בין טוב לרע.

אמנם, בסופו של הפסוק קהלת מביע את אכזבתו מכך שלמרות שהחכם מבין את המציאות טוב יותר, בכל זאת הוא מגיע לאותו מקום שהכסיל מגיע אליו - שניהם ימותו.