רגע של עברית בקהלת א'

"דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת" (ד)

משמעות הפסוק היא שבני האדם החיים באותו דור מסתלקים ועוברים מן העולם, ודור אחר בא לעולם במקומם.

בעברית המודרנית משתמשים בפתגם זה כפשוטו, וגם כדי לומר שהכל חולף.

"כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא" (ז)

קהלת מתאר את המחזוריות של המים בטבע, הנחלים הולכים אל הים, אך הים איננו מתמלא, מפני שהמים מתאדים, חוזרים אל העולם כגשם, ושוב זורמים בנחלים אל הים. בפסוק זה, וכמו בפסוק שהזכרנו לעיל, קהלת מתכוון לתאר את חוסר התכליתיות של החיים בעולם, החוזרים על עצמם בלי סוף ובלי תכלית.

בעברית המודרנית משתמשים בפתגם זה כדי לתאר דבר שיכול להכיל עוד ועוד, בלי הגבלה, וכן כדי לתאר דברים שונים שמובילים לאותה תוצאה.

"מְעֻוָּת לֹא-יוּכַל לִתְקֹן" (טו)

מחשבות האדם מעוותות, מעוקמות, עד כדי כך שאינן יכולות להיות תקינות וישרות.

בעברית המודרנית משתמשים בפתגם זה לתאר דברים שהאדם מוגבל ביכולתו לשפרם.

"וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְדַעַת הֹלֵלוֹת וְשִׂכְלוּת יָדַעְתִּי שֶׁגַּם-זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ" (יז)

רעיון רוח הוא מחשבה שאין בה ממש, מפני שאינה מניחה את דעתו של החכם החוקר.

בעברית המודרנית משתמשים בביטוי זה לתאר תוכנית שטותית וטפשית.