בפרק כ"ו בספר משלי מופיעים כמה פתגמים וביטויים ידועים:
"אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה" (ד)
פתגם זה מלמד שעדיף לא להגיב לדברי טפשות, כדי לא "לרדת לרמה" של אותו אדם.
לקריאת פוסט מאת פרופ' יהודה איזנברג העוסק בפסוק זה
"כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ" (יא)
פתגם זה מתאר את האדם החוזר שוב ושוב על אותן טעויות, ולא לומד מהן, כפי שמפרש המצודות: "כמו הכלב אשר דרכו לחזור ולאכול את המאכל אשר קאה מגופו ולא יבין כי בעבור רוע המאכל קאה אותו ומה לו לאכלו שוב כן הכסיל שונה לעשות שוב אולתו אשר נכשל על ידו ולא יבין".
"מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹא לוֹ" (יז)
פתגם זה מזהיר את האדם מפני התערבות במריבות שאינן נוגעות לו, כפי שמפרש המצודות: "כמו האוחז באזני כלב הנה הוא גורם לעצמו נשיכת הכלב כן המתמלא עברה וזעם להתעבר ולכעוס על ריב שאין נוגע אליו כי כאשר יוזק בדבר הזה הוא גרם לעצמו".
לקריאת פוסט מאת אראל סגל-הלוי העוסק בפסוק זה
"פֶּחָם לְגֶחָלִים וְעֵצִים לְאֵשׁ וְאִישׁ מִדְיָנִים לְחַרְחַר רִיב" (כא)
משמעות הביטוי "לחרחר ריב" היא לגרום לסכסוכים מיותרים.