בפרק כ"ה בספר משלי מופיעים כמה פתגמים ידועים:

 

"תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף דָּבָר דָּבֻר עַל אָפְנָיו" (יא)

יש מחלוקת בין המפרשים מה פירוש המילה "אפניו" - האם היא מלשון "פנים", או מלשון "אופן" (גלגל עגלה). מחלוקת זו איננה משפיעה על משמעותו הסופית של הפסוק: 'דבר דבור על אפניו' הוא דבר הנאמר בצורה נכונה, ברורה ומסודרת. כך גם בעברית המודרנית משמעות הפתגם היא דיבור או טיעון המובע בצורה מסודרת ומובנת, ברורה ומשכנעת.

"נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר" (יד)

הפסוק עוסק באכזבה מאדם שמבטיח הבטחות ואינו מקיים. אדם זה משול לעננים ורוח שאינם מביאים גשם לבסוף, וגורמים לאכזבה. בעברית המודרנית, ביטוי זה לועג למי שמדבר הרבה ועושה מעט.

"דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ" (טז)

מאכל מתוק וטעים כמו דבש מפתה את האוכל ממנו לאכול הרבה. אולם, אכילה יתרה של הדבש תגרום לבחילה והקאה. המשל בפסוק זה מתפרש בנמשל בפסוק הבא: "הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ פֶּן-יִשְׂבָּעֲךָ וּשְׂנֵאֶךָ" (יז) - אזהרה לאדם לשמור על גבולות ביחסיו עם חבריו כדי שלא ישנאו אותו.

פסוק זה הפך לפתגם המזהיר את האדם שלא להגזים בשום דבר.

בפרק כ"ה מופיע פתגם נוסף עם משמעות דומה: "אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא טוֹב וְחֵקֶר כְּבֹדָם כָּבוֹד" (כז).