רגע של עברית במשלי כ"ד

"בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן" (ג)

אזהרה זו סדורה על דרך הניגוד לזו שקדמה לה (ב). כלומר: לא בשוד ולא בעמל יבנה בית, אלא בחכמה (דעת מקרא).

משתמשים בפתגם זה כדי לומר שצריך הרבה חכמה כדי לבנות בית, הן מבחינת המבנה עצמו, והן מבחינה משפחתית.

"כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה-לְּךָ מִלְחָמָה וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ" (ו)

משמעות הפסוק באופן פשוט היא שהחכמה עדיפה על פני הכח (כפי שתואר בפסוק הקודם), כי צריך תחבולות ועצות כדי לנצח במלחמה (דעת מקרא).

חז"ל וחלק מהמפרשים הפכו את הביטוי למשל למלחמה ביצר הרע, כפי שמפרש מצודות: "על ידי תחבולות הדעת תוכל לעשות מלחמה מול היצר הרע המסית לעבירה".

"כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה" (טז)

משמעות הפסוק (בהמשך לפסוק הקודם) היא שלא כדאי לרשע לפגוע בצדיק, מפני שגם לאחר נפילותיו הוא יקום, כי ה' עוזר לו. 

בעברית המודרנית משתמשים בפתגם זה כדי לומר שלאדם צדיק יש היכולת לשוב לאיתנו ולהתאושש ממפלות בזכות הדרך הישרה שבה הוא הולך.

"בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל-תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל-יָגֵל לִבֶּךָ" (יז)

בפתגם זה מזהיר החכם על מדרגה מוסרית גבוהה: לא זו בלבד שאין לנקום ולנטור, אלא אף אסור לשמוח בצרה שבאה על מי שעשה לך רעה (דעת מקרא).

"שְׂפָתַיִם יִשָּׁק מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים" (כו)

ניתן לפרש פסוק זה בכמה דרכים (ראה בדעת מקרא):

א. הבעת חיבה למי שמשיב דברים נכוחים, דברי חכמה.

ב. כשאדם אומר דברים נכוחים האנשים שסביבו משיקים את שפתותיהם זו לזו, שותקים, ואינם יודעים מה להשיב (בעלי התוספות גטין ט ע"א).

ג. כמו "על פיך ישק כל עמי" (בראשית מ"א, מ) - יקבלו את דבריו ללא ערעור.

בעברית המודרנית משתמשים בביטוי זה כדי לומר שמישהו ראוי לשבח או לחיבה.