רגע של עברית במשלי י"ד

"חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ" (א)

יש לשים לב שהמילה "חַכְמוֹת" מנוקדת בפתח, כך שמשמעות הפסוק היא שהנשים החכמות בונות את ביתן (ראה רש"י ומצודות).

כיום משתמשים בפתגם בשינוי קל של הניקוד שמשנה מעט את המשמעות: "חוכמת נשים בנתה ביתה" - החוכמה של הנשים היא הבונה את ביתן.

"לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר" (י)

משמעות הפסוק היא שרק האדם עצמו מרגיש את מרירותו וצערו, וכן את שמחתו. אדם אחד לא יכול להרגיש עד הסוף את התחושות של אדם אחר (ראה דעת מקרא).

חז"ל הרחיבו את המשמעות של פתגם זה, ונתנו לו תוקף הלכתי: לעיתים מתירים לאדם לעבור על איסור מהתורה במצב חולי, כאשר הוא חש כי נשקפת סכנה לחייו, אף כאשר רופא חולק על אבחנה עצמית זו, כי "לב יודע מרת נפשו".

"פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ" (טו)

בספר השורשים, מגדיר רד"ק את השורש פתה: "עניינו נטיית הלב לזולתו שלא על דרך האמת והשכל. ולפיכך נקרא השוטה פתי, לפי שהוא נוטה לכל דבר, כמו שאמר: פתי יאמין לכל דבר". משמעות הפסוק היא שהאדם הפתי סוטה בנקל מדרך הטוב, כי קל לשכנע אותו. 

בימינו משתמשים בביטוי כלפי אדם שקל לרמות אותו.

"בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ וּבְאֶפֶס לְאֹם מְחִתַּת רָזוֹן" (כח)

משמעות הפסוק היא שתפארתו של המלך היא בכך שיש לו עם רב, צבא גדול. לעומת זאת, כאשר אין איתו עם רב, יתגברו עליו אויביו והוא יפול (ראה ראב"ע ודעת מקרא).

בעולם ההלכתי משתמשים בפתגם זה בהשאלה כלפי הקב"ה, כדי לבטא את החשיבות של קיום מצוות בציבור, בקהל גדול, למשל: "כיצד מעלין את הבכורים? כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעירו של מעמד כדי שלא יעלו יחידים שנאמר: ברוב עם הדרת מלך" (רמב"ם, הלכות ביכורים, ד, טז).