בפרק י"ב בספר משלי מופיעים כמה פתגמים ידועים:
"יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי" (י)
משמעותו המקורית של הפסוק היא שהצדיק נוהג ברחמים ובהבנה גם עם בעלי חיים (דעת מקרא).
בעברית המודרנית משתמשים בפתגם זה בדרך הלצה כדי לבטא באמצעותו את העובדה שאדם מכיר יפה את רחשי לבו של אדם אחר (מילון אבן שושן). לקריאת פוסט על פתגם זה במדרש
"עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע-לָחֶם וּמְרַדֵּף רֵיקִים חֲסַר-לֵב" (יא)
פתגם בשבח העבודה והחריצות המופיע פעמיים בספר משלי (י"ב, יא; כ"ח, יט). (האקדמיה ללשון העברית)
פתגם זה הפך לאחת מהסיסמאות של תנועת הנוער 'בני עקיבא': "קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה. יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. עובד אדמתו ישבע לחם".
"דְּאָגָה בְלֶב-אִישׁ יַשְׁחֶנָּה וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּה" (כה)
לפי מילון אבן שושן, פתגם זה הוא מימרה רווחת, בשינוי נוסח ובשינוי משמעות ממשלי י"ב, כה. בעברית המודרנית משמעות הפתגם היא: מי שדבר-מה מעיק על לבו, יוקל לו אם ישיח ויגלה אותו לידיד.
אולם, מהי המשמעות המקורית של הפסוק?
יש לשים לב, שבפסוק המילה איננה "ישיחנה", אלא "יַשְׁחֶנָּה", ש' עם נקודה ימנית ולא שמאלית, וניקוד שונה לגמרי. המילה "יַשְׁחֶנָּה" באה כנראה מהמילה "לשוח" - להתכופף, להכנע, כמו "מה תשתוחחי נפשי" (תהילים מ"ג, ה). לכן, מסתבר שהכוונה של "ישחנה" איננה "לשוחח", אלא "להשיח" - להכניע את הדאגה - להמעיט אותה. או להסיח את הדעת מן הדאגה. כך פרשו רש"י, מצודות, ורלב"ג.