בפרק ט"ו בספר משלי מופיעים כמה פתגמים ידועים:
"מַעֲנֶה רַךְ יָשִׁיב חֵמָה וּדְבַר עֶצֶב יַעֲלֶה אָף" (א)
היכולת לדבר בעדינות וברַכּוּת מפחיתה ואף מונעת כעסים - הן של האדם עצמו והן של העומד מולו.
"טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם מִשּׁוֹר אָבוּס וְשִׂנְאָה בוֹ" (יז)
חיי עוני פשוטים ("ארוחת ירק") אך מלאי אהבה עדיפים על פני חיי עושר ("שור אבוס") שמלאים בשנאה הדדית.
"שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב" (כג)
"דבר בעתו" הוא דבר הנאמר בזמן הנכון ובמקום הנכון, וכך מתקבל על דעת השומע ויכול לעזור.
"עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה" (כז)
הפסוק מעמיד זה מול זה שני אנשים: בוצע בצע - אדם הלוקח מרכוש אחרים, ולעומתו שונא מתנות - אדם שאינו רוצה לקבל מרכוש אחרים גם כשהם נותנים לו מרצונם. הפסוק משבח את האדם אשר אינו תאב לקבל מרכושם של אחרים ומסתפק במה שיש לו.
"מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם" (ל)
בשורה טובה גורמת הנאה לאדם ומרחיבה את דעתו.