רגע של עברית באיוב ל"ו

תמים דעות -

על אנשים המסכימים לחלוטין זה עם זה אומרים שהם תמימי דעים או ששוררת ביניהם תמימוּת דעים.

אך בספר איוב – אשר ממנו ירשנו את מטבע הלשון הזה – 'תמים דעים' או 'תמים דעות' מופיע במשמעות שונה.

בפתח המענה הרביעי של אליהוא הוא מדגיש באוזני איוב כי דבריו דברי אמת: "כִּי אָמְנָם לֹא שֶׁקֶר מִלָּי, תְּמִים דֵּעוֹת עִמָּךְ" (ל"ו, ד). מן ההקשר נראה כי מי שהוא תמים דעות עם רעהו הוא מי שאומר לו את מה שהוא יודע באמת ובתמים. ויש מפרשים שהכוונה למי שידיעותיו שלמות ונכונות.

הגרסה המוכרת יותר של הצירוף – 'תמים דעים' – מופיעה גם היא באותו המענה: "הֲתֵדַע עַל מִפְלְשֵׂי עָב, מִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים" (ל"ז, טז). פסוק זה הוא חלק מרצף של שאלות רטוריות שאליהוא שואל את איוב כדי להראות לו שאיננו בקיא בדרכי האל ואיננו יודע את סוד הנהגת עולמו. כאן 'תמים דעים' הוא כינוי לאל – אולי משום שהוא יודע הכול, שכל הידיעות גלויות לפניו (בשירת חנה מצוי הכינוי הדומה "אֵל דֵּעוֹת"; שמואל א ב', ג).

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית