בספר איוב מופיעים כמה פתגמים וביטויים ידועים, אחד מהם נמצא בפרקנו:
"אֲדַבְּרָה וְיִרְוַח לִי אֶפְתַּח שְׂפָתַי וְאֶעֱנֶה" (כ) -
בפסוק זה איוב מבקש שיניחו לו לדבר, מפני שעל ידי דיבורו תהיה לו רווחה ממצוקתו. כשאדם שותק הוא מרגיש כאילו רוח אצורה בבטנו, ומחשבותיו מעיקות עליו ודוחקות בו לדבר (דעת מקרא לפסוקים יח, כ).
גם בעברית המודרנית משתמשים בפתגם זה כדי לבטא את העובדה שהדיבור משחרר ממועקות.
הרב סולוביצ'יק, בדברי הפתיחה לספרו 'איש האמונה הבודד', משתמש בפתגם זה:
"מבקש אני, בהיסוס ובגימגום, להתוודות בפניכם ולשתף אתכם בכמה מן הדאגות המטרידות אותי ביותר ואשר מגיעות תכופות לממדים של תודעת משבר....
כל חפצי הוא לשמוע בעצתו של אליהוא בן ברכאל "אדברה וירווח לי". כי למילה המדוברת יש תכונה גואלת ללב נסער, והווידוי הוא מרגוע לנפש מתייסרת" .