רגע של עברית באיוב ל'

אבד עליו כלח -

המילה "כלח" מופיעה בתנ"ך פעמיים בלבד, ורק בספר איוב: 

בפרק ה' פס' כו: "תָּבוֹא בְכֶלַח אֱלֵי-קָבֶר כַּעֲלוֹת גָּדִישׁ בְּעִתּוֹ"

ובפרק ל' פס' ב: "גַּם-כֹּחַ יְדֵיהֶם לָמָּה לִּי עָלֵימוֹ אָבַד כָּלַח".

מכיוון שהמילה "כלח" כמעט שאינה מופיעה במקרא, קשה להבין מהי כוונתה.

לפי הפסוק בפרק ה', נראה שהכוונה היא לזמן ראוי (דעת מקרא), ולפי זה, "אבד כלח" הוא אובדן הזמן הראוי המתאים לדבר, כפי שמפרש רש"י: "עלימו אבד כלח - זקנה". 

בעברית המודרנית, הביטוי "אבד עליו הכלח" משמש לתיאור דבר שהתיישן, עבר זמנו, איבד את ערכו.

פרחח - 

מקורה של המילה פרחח הוא באיוב ל', יב: "עַל-יָמִין פִּרְחָח יָקוּמוּ רַגְלַי שִׁלֵּחוּ וַיָּסֹלּוּ עָלַי אָרְחוֹת אֵידָם".

לפי עניינו של הכתוב, פרחח הוא שם קיבוץ לצעירים. מסתבר שהמילה פרחח היא מלשון 'פרח', בכפל ל' השורש, ובלשון חז"ל נהוג לכנות את הצעירים במילה "פרחי...", כגון: פרחי כהונה. אולם שם זהו כינוי לשבח, ואילו המילה "פרחח" היא לשון גנאי (דעת מקרא).