הביטוי בו משתמש ה' לדחיית בקשתו של משה - "רב לך" (כו) - משלב בתוכו דחיה וביקורת על שאיפותיו הגדולות של משה, יחד עם ההבהרה כי הוא מיצה את תפקידו כמנהיג העם
כאשר משה מתחנן לה' שיתיר לו להכנס לארץ, ה' עונה לו "רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה" (כו).
ננסה להבין את משמעות הביטוי "רב לך".
הגמרא (סוטה י"ג ב) מצביעה על כך שמשה עצמו השתמש באותו מטבע לשון כאשר דיבר לבני לוי הנועדים על ה' בעדת קרח. משה פונה אליהם ואומר "רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי" (במדבר ט"ז, ז), ובאמירה זו מציב גבול לשאיפה הדתית שלהם. לכן, כנגד זה, ה' מציב גבול לשאיפתו הדתית של משה.
כמובן שמשה צדק בהתנגדותו לבני לוי, אך עולה מהגמרא כי אולי לא זו הייתה הדרך להראות זאת. היה ראוי שמשה ייתן מקום לרצונם החיובי במהותו, ויסביר להם מדוע לא נכון המעשה שהם עושים לשם כך, ולא שיצהיר ויסתום רק שעליהם להסתפק ברמה בה הם נמצאים.
ניתן להציע כיוון נוסף להבנת משמעותו של הביטוי "רב לך", על פי הבנה של פשט הביטוי.
אם נסתכל שני פרקים אחורה מפרקנו, נראה שהביטוי מופיע גם בפסוק "רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה" (א', ו). כאן למשל, ה' אומר למשה שעם ישראל הפיק הרבה תועלת מהישיבה בהר סיני, אך כעת מיצה את היתרונות של הישיבה בקרבת הר ה', ועליו להמשיך הלאה ולהתקדם לעבר ייעודו. גם במקומות נוספים בתנ"ך, ניתן לקרא ביטוי זה במובן של מיצוי.
ייתכן שדבר דומה קורה גם כאן. ה' מתעבר במשה למען עם ישראל, כי עם ישראל כבר הפיק את התועלת שהוא יכול לקבל מהנהגת משה. אם משה יעבור איתם את הירדן, אפילו אם הוא לא ינהיג בפועל, עיני כל העם תהיינה נשואות אליו, והם לא ילמדו ממידותיו והנהגותיו של יהושע. כדי שעם ישראל יוכל להמשיך להתפתח, על משה לרדת מבמת ההנהגה, ולהניח ליהושע לתפוס את מקומו.
על כך קראו עוד בפוסט מאת חנן פורת 'למענכם'
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך , המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער