רבים נגד יחידים

א. המזמור נחלק לארבעה חלקים: שני החלקים הראשונים והחלק האחרון נחתמים במילה "סלה". החלק הראשון (ב-ג) - תיאור הצרה; החלק השני (ד-ה) - התקווה של המשורר שה' יושיע אותו במהרה; החלק השלישי (ו-ז) - הבטחון שהמשורר חש "כי ה' יסמכני"; והחלק האחרון (ח-ט), שבו שוב מבקש המשורר הושעה מאת ה'. כל חלק במזמור הוא בעל שני פסוקים.

לפי זה המזמור מסודר בצורה כיאסטית:

א. תיאור הצרה והפחד מה"קמים עלי" (ב)/ "אין ישועתה לו בא-להים סלה" (ג)
ב. בטחון בכך שה' יענה למצוקה
ב1. תיאור השלווה והבטחון בכך שה' יעזור למשורר
א1. בקשת הושעה – "קומה ה'" (ח)/ "לה' הישועה על עמך ברכתך" (ט)

הפסקאות נפתחות בכל פעם בהתייחסות למדובר בפסקה. כך הפסקה הראשונה נפתחת ב"ה'" (ב), השנייה "ואתה ה'" (ד), השלישית "אני שכבתי" (ו) והרביעית "קומה ה'" (ח). הפסוק החותם את המזמור מדגיש את ה' במזמור ומכריז "לה' הישועה!" (ט)

ב. התחושה שמשדר המשורר היא שהוא מתמודד לבד עם אויביו, והיחיד שיכול לסייע בידו הוא ה'. רבים קמים עליו להילחם בו או לפרוע בו מחד, ומאידך רבים אומרים לו שא-להים לא יסייע בידו. המוצא היחידי שמוצא המשורר הוא השינה. המשורר ישן ובזמן השינה האדם נמצא לבד, ללא אויבים וללא מקטרגים. כך יכול המשורר להיקשר אל הקב"ה בשנתו "כי ה' יסמכני" (ו) ולבסוף להכריז על כך שבידי ה' להושיע.