ראיתם?

את ירושלים רואות שתי קבוצות. בתחילת המזמור הקבוצה שרואה את ירושלים היא מלכי האומות. הקבוצה השנייה היא עם ישראל ("כאשר שמענו כן ראינו"; ט). הראיות שמתוארות במזמור שונות לחלוטין זו מזו. 

המלכים לא מצווים על הראייה שלהם, אלא הם רואים את ירושלים ומשתוממים: "המה ראו כן תמהו נבהלו נחפזו. רעדה אחזתם שם חיל כיולדה" (ו-ז). אין המלכים צריכים להתבונן רבות בירושלים כדי להבין את גדולתה ועוצמתה של העיר, אלא רק מעצם הראיה בלבד הם תמהו ונבהלו. לעומתם עם ישראל אינו משתומם מירושלים. לכן המשורר קורא לעם להתבונן בירושלים ולהבחין בתפארתה: "סבו ציון והקיפוה, ספרו מגדליה!... פסגו ארמנותיה!" (יג-יד). 

מדוע המשורר צריך לומר לעם ישראל להסתובב בירושלים ולספור את מגדליה? מדוע עם ישראל אינו מזהה מיד את גדולתה של ירושלים כמו מלכי האומות? מסתבר שאנשי יהודה וירושלים התרגלו למראה העיר ולכן המשורר מעורר אותם להסתכל שוב בירושלים ולהבחין בגדולתה ועוצמתה. המשורר מתעקש - התרכזו! שימו לב אל העיר, בחנו אותה מזוויות חדשות, הסתכלו על כל הפרטים. רק באמצעות התבוננות שמתחדשת בכל פעם, אפשר לראות את היופי, ולהעביר אותו לדורות הבאים: "למען תספרו לדור אחרון כי זה א-להים א-להינו עולם ועד!" (יד-טו)

עוד על אותו נושא ניתן לשמוע את שיעורו של הרב יהושע ויצמן

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך המהווה בית ללימוד תנ"ך בידי הנוער