ראיית מלאכים בפרשנות ובאמנות

אברהם מקבל את שלושת המלאכים, גיסטב דורה, צרפת, 1883 – 1832
Gustave Doré [Public domain], via Wikimedia Commons​
 
הפרשנים חלוקים ביחס לבעיית הגשמת האל מול תפישה מופשטת של הא-לוהות, ולאופן תפישת הטבע והנס בעולם.
גישת הרמב"ם היא לתת לאירועים נִסיים בתנ"ך פרשנות שאינה חורגת מהטבע.
כך הכתוב "וירא אליו ה'" (א) מבטא התגלות נבואית לאברהם, הנראית כחזון נבואי.
הרמב"ן טוען כנגדו בחריפות שפרשנות זו מוציאה את הכתוב מפשוטו. לדעתו, מלאכים הינם בעלי מציאות חושית (רק אנשים בדרגה רוחנית גבוהה מסוגלים להבחין שהאנשים שביקרו את אברהם היו מלאכים).
 
האמנות מטבעה עוסקת בהגשמה ובהמחשה ויזואלית של הדימויים בטקסט. אם אופן הייצוג המילולי של מלאכי א-להים בתנ"ך מעורר ויכוחים אם לקבלו כפשוטו, על אחת כמה וכמה יעורר הייצוג האמנותי הוויזואלי של הסצנה בעייתיות אצל המתבונן היהודי.
ציור מלאכים מכונפים הוא דימוי מקובל ביותר באיקונוגרפיה הנוצרית, אך הוא מצוי גם באיורי כתבי יד יהודיים מימי הביניים. הכנפיים מוסיפות לדמות האנושית מֵמד שמימי. כנפיים מסמלות את החיבור לשמים, כמו הציפורים. רעיון הדמויות המכונפות, מקורו בתנ"ך: לדוגמא, הכרובים המכונפים בכפורת שעל ארון הברית.
ההבדל בין האדם למלאכים ניכר בציור של דורה באמצעים נוספים: המלאכים עומדים, נמצאים למעלה על רקע השמים, בעוד אברהם כורע ברך למרגלותיהם. המפגש בין אברהם למלאכים נמצא בציור על רקע מדברי ללא דמויות נוספות. רקע זה משרה אווירת חלום, וקושר אותנו לדברי הרמב"ם – המפגש עם המלאכים התקיים בחלום נבואי.

מתוך ספרן של ירדנה לובוצקי ורותי מרק 'בין קודש למכחול', בהוצאת מגיד