נבואת הזעם של ירמיהו על מואב נאמרת בלב חצוי: מצד אחד, ישנם קשרים היסטוריים בין מואב לישראל, המואבים קרובים לישראל קרבת מוצא, והם אף מוזכרים כמופת לחיקוי בנותנם לישראל לעבור בארצם. מאידך, מואב הינו האויב היושב במזרח, אויב שאינו משדר סימפטיה לישראל.
נבואת הזעם של ירמיהו על מואב נאמרת בלב חצוי: מצד אחד, יש קשרים היסטוריים בין מואב לישראל - המואבים נחשבים לקרובים לישראל קרבת מוצא. מואב היה בנו של לוט, בן אחי אברהם. ובדברים ב', ט נאמר כי ארץ מואב ניתנה מורשה לבני לוט. בדברים ב' (כז-כט) מספר משה על פנייתו לסיחון בבקשה לעבור בארצו. בני מואב מוזכרים שם כמופת לחיקוי: אמנם לא נתנו לישראל אוכל, אבל נתנו זכות מעבר ואף מכרו להם לחם ומים. מאידך: מואב הינו אויב היושב במזרח ואינו משדר סימפטיה לישראל.
ערב הכניסה לארץ היה מואב יוזם העימות עם ישראל. תחילה הזמין את בלעם בן בעור לקלל את ישראל, והוא סבב עם בלק בן צפור מלך מואב וחיפש מקום ממנו יקלל את העם (במדבר כ"ב-כ"ד). כאשר הקללות אינן מצליחות, שולחים המואבים את בנות מואב לפתות את העם לעבוד לבעל פעור (שם כ"ה).
בדברים כ"ג, ד מוזכרים המואבים והעמונים כפסולי חיתון לעולם: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה', גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם".
השכנות של ישראל עם מואב לא הייתה אף היא על מי מנוחות. בתקופת השופטים אנו שומעים על עגלון מלך מואב (שופטים ג') המשתלט על ארץ בנימין ומדבר יהודה. הוא אוסף סביבו קואליציה של בני עמון ועמלק, וכובש את יריחו. אהוד בן גרא מצליח למרוד במואבים, ובמלחמת יחיד הוא הורג את עגלון, מכריז על מרד, ומצליח להדוף את מואב לעבר הירדן המזרחי.
מואב מופיע שוב כאשר שאול המלך תופס את המלוכה על ישראל, והוא נלחם במואב ובבני עמון ובאדום ובמלכי צובא ובפלשתים (שמואל א י"ד, מז). הקרב הקשה והאכזרי היה בהמשך בין דוד לבין מואב (שמואל ב ח').
מואב מרדו בישראל בימי אחאב. מישע מלך מואב יצא להלחם בישראל, כנראה בשעה שהיה אחאב עסוק במלחמות בארם דמשק. התקפת נגד ערך יהורם עם יהושפט מלך יהודה ומלך אדום, שהיה כפוף ליהושפט. באותה מלחמה נצחו את המואבים, ומישע מלך מואב העלה את בנו לעולה על החומה (מלכים ב ג'). יש הקושרים את מצבת מישע מלך מואב, שנמצאה בדיבון במזרח הירדן, למלחמה זו. באותה מצבה מספר מישע על שלטון ישראלי במואב, ועל הקרבת הבן במלחמה, דבר שהציל את מואב מכניעה לישראל.
לאחר כיבוש הארץ בידי אשור, נכנע מואב ומעלה לו מנחה ומסים. בימי ההכנות למרד נגד בבל אנו קוראים על מגעים בין ישראל לבין מואב. שליחים של מואב באו לצדקיהו, לתכנן במשותף את המרד בבבל (ירמיהו כ"ז, ג). כאשר פרץ המרד - לא שיתפו המואבים פעולה עם ישראל, ואף הרעו לעשות כאשר פשטו על ארץ יהודה. דברי ירמיהו בפרקנו הם תגובה למעשים אלה של מואב.
שנים מעטות עוברות, ומואב יורד מעל במת ההיסטוריה. לאחר חורבן בית ראשון שוב אין אנו שומעים על מואב ועל ארצו.
ורק הבטחה אחת של ירמיהו מהדהדת:
"אוי לְךָ מואָב אָבַד עַם כְּמושׁ
כִּי לֻקְּחוּ בָנֶיךָ בַּשֶּׁבִי וּבְנתֶיךָ בַּשִּׁבְיָה:
וְשַׁבְתִּי שְׁבוּת מואָב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נְאֻם ה'..." (מו-מז)
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת