בנביא מופיע כי הגויים עולים לבית ה' ומקריבים בו קרבנות. אלו קרבנות מותר לגויים להביא לבית ה' אלוקינו? מסתבר שרק עולות. מדוע נבחר קרבן זה להיות קרבן גם לגויים?
בפרשיות הקרבנות אנו עומדים על שני סוגי קרבנות: קרבנות נדבה וקרבנות חובה. קרבנות החובה באים על פי רוב על חטא או עוון ככפרה וקרבנות הנדבה באים מתוך רצון להקריב דבר לה' או להודות על נס וכד'. זהו בעצם החילוק הקיים בין עולה לשלמים ולתודה.
אם כך צפה ועולה השאלה - מדוע אין הגויים רשאים להקריב מלבד קרבן עולה גם קרבן שלמים או תודה כאות הכרה בטוב לה' (רמב"ם מעשה הקרבנות ג, ב-ג)?
דומה שהתשובה טמונה בהבחנה מהותית נוספת הקיימת בין השלמים לעולה. בעוד העולה מוקטרת כולה לה' הרי שקרבן השלמים הינו קרבן המשכין שלום בין כולם: המזבח, הכהנים והבעלים שותפים בקרבן ומקבלים חלק ממנו. יש בו ביטוי של השתתפות האדם בקדושה. שלא כקרבן העולה שקרב כולו לגבוה, הרי שבקרבן השלמים אוכל האדם מבהמה שהגיעו חלקיה להיות מקדשי גבוה.
קרבן זה מלמדנו כי גם האדם הפשוט העוסק בעניני החומר יכול להתעלות ולהיות שותף לקדושה האלוקית. כדי שהחיבור לקודש יהיה ניכר יש צורך כי דלתות ההיכל תהיינה פתוחות ותיווצר זיקה אל הקודש פנימה כפי שמדגישה התורה כי יש לשוחטו רק לאחר שנפתחו דלתות ההיכל (ג', ב).
על פי זה נבין מדוע רק ישראל רשאים להביא שלמים ולא גויים. ישראל מסוגלים להכיל קדושה בעולמם החומרי כי זו כל מטרת התורה ליצוק קדושה ורוח לתוככי החומר ולהעלותו. אולם, הגויים על פי רוב מנתקים בין הקדושה לחומר כפי שעשו היוונים בהבחינם בין ספרטה (תרבות הגוף) לאתונה (תרבות החכמה) על כן לכל היותר הם יכולים להביא קרבן עולה שכולו לה' ללא שותפות האדם בקרבן.
על כך ניתן לקרוא עוד בפוסט מאת הרב חיים נבון 'שלמים - האידיאל הדתי היהודי'