קץ ההסטוריה

הפרק האחרון של ספר דניאל הוא המשך ישיר לפרק הקודם, ולמעשה חלוקת הפרקים כאן בטעות יסודה. הפסוק הראשון של הפרק מביע תפיסה יסודית של ספר דניאל: הגאולה תבוא בעת צרה חסרת תקדים. בני אנוש - הצדיקים, המשכילים, עם ישראל - אינם יכולים להתמודד עם צרה זו, ולכן מחויבת התערבות א-לוהית. זו תתרחש על ידי מיכאל, המלאך הממונה על ישראל (א) או באמצעות המשפט של האל בכבודו ובעצמו (למשל ז', כב, כו-כז), שיביא למיגור שלטונו של המלך הרשע.

התגלות א-לוהית זו משמעה קץ ההיסטוריה, ותחילת תקופת הפלאות (ו), שתהיה תקופה נצחית - "לעולם ועד" (ג). בעידן זה תהיה תחיית המתים: "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם..." (ב). ההיסטוריה היא השינויים המתהווים בציר הזמן. תחיית המתים הנצחית היא ביטוי מובהק לסיומם של השינויים הללו: מוות, כלומר סוף וכיליון, הוא השינוי המוחלט שקיים בעולם. ביטולו מהווה למעשה קיום ללא סוף וללא שינוי. במצב זה, הרשעים יקבלו את עונשם, והצדיקים יזהירו לעולם ועד.

בפרקנו שוב נשאלת השאלה: "מתי"? (ו) והתשובה היא "מועד מועדים וחצי" (ז). פרק זמן זה מקביל ל"עִדָן ועִדָנין ופלג עִדָן" (ז', כה) הנזכר בחזון הראשון של דניאל ול"חצי שבוע" (ט', כז) הנזכר בחזון שבעים השבועים, כלומר שלוש וחצי יחידות זמן או שלוש וחצי שנים.

נראה שמלכתחילה הייתה הציפייה שהמשבר וגזרות הדת בימי אנטיוכוס יסתיימו לאחר פרק זמן כזה, ושהמרד החשמונאי יביא לגאולה השלמה. אולם זה לא קרה. מסתבר שכשם שנבואתו של ירמיהו על שבעים השנים הפכה ל"שבעים שבועים" (ט', כד), כך חזונו וציפייתו של דניאל לשלושה מועדים וחצי הופכים משלוש שנים וחצי לפרק זמן לא ידוע - ולדניאל כמו לדורות רבים אחריו נאמר: "ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין" (יג).

באדיבות אתר 929