אם כי כוונתו של שלמה היתה לטובה - לקרב את אומות העולם, בסופו של דבר הטו נשיו את לבבו. במעשיו אלה, שנועדו לבצר את מלכות ישראל, נזרע שלא מדעת זרע הפורענות.
שלמה זכה עם לידתו לחסד ה': "וה' אהבו" (שמואל ב י"ב, כד). אף הוא אהב את ה': "ויאהב שלמה את ה' ללכת בחוקות דוד אביו" (ג', ג), אבל בסופו של דבר הסתבך שלמה באהבה זרה.
אהבת אלף נשים אינה אהבה רומנטית, אין זה אלא ביטוי מושאל לנישואים פוליטיים לאומיים, כפי שהיה נהוג בין מלכי אומות ושבטים בעולם של אז. האהבה עצמה נשארה מושא נערץ ורחוק בשיר השירים אשר לשלמה. בהגדרת נישואיו אלה של שלמה כאהבה מייחס להם הכתוב גם תוכן חיובי ואינו רואה בהם רק חשבונות ותככי מדיניות.
דוד כבש את כל המרחב בכוח החרב, ואילו שלמה סלל דרך לקיים את הממלכה בדרכי שלום. "והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות..." (א). שלמה האמין בכוחם של ישראל לקרב את אומות העולם בבריתות מדיניות, למושכן בכך גם לדברי תורה ולהכניסן בסופו של דבר תחת כנפי השכינה (ירושלמי סנהדרין פרק ב, ו). שלמה התחיל לבצע זאת בעצמו ופרש את כנפיו על עמי האיזור בנישואין עם גורמים שונים, והבולט בהם היה מצרים - נישואיו עם בת פרעה.
תחושת העוצמה של שלמה נבעה מן השלמות שאליה הגיעו ישראל בזמנו. תקופתו היתה פסגת הצלחתו של העם, מעין חזון העתיד וימות המשיח. העושר החומרי, השלמות הרוחנית וההרמוניה ביניהם שחררוהו מהססנות חששנית ומדאגה יתירה.
אמנם אין מצוות בטלות לעתיד, אבל שלמה התיר לעצמו אותן מצוות שלא נאסרו בעצמן באופן מהותי, אלא היוו סייג וגדר לדברים אחרים. אותן שלוש מצוות שנצטווה בהן מלך ישראל לא נאסרו לעצמן אלא טעמן פורש כגדר מפני הידרדרות נוספת: "ולא ישיב", "ולא יסור", "לבלתי ירום לבבו מאחיו" (דברים י"ז, טז-כ). לשלמה נדמה היה שחששות אלו בטלו בימיו ולכן לא מצא טעם לאיסור והרבה לו עושר, סוסים ונשים.
אכן אם כי כוונתו של שלמה היתה לטובה - נשיו הטו את לבבו. במעשיו אלה, שנועדו לבצר את מלכות ישראל, נזרע שלא מדעת זרע הפורענות:
"בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בו שרטון ועליו נבנה כרך גדול של רומי" (שבת נ"ו ע"ב)
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'מקדש מלך - עיונים בספר מלכים', בהוצאת מדרשת הגולן